קווינסטאון

אז מה עשינו בקווינסטון, עיר האנדרנלין הגדולה של ניו זילנד?

לאחר שביררנו אלפי פרטים על כל קפיצות הבנג'י, הקומבואים של קווינסטון, וכל שאר השטויות. כל הילדים מצאו מה לעשות חוץ מענת, שלא יכלה לעשות את הבנג'י, כי היו חסרים לה ארבעה ק"ג בלבד. נעם רצה לעשות את הבנג'י הגבוה ביותר בניו זילנד, "אימת הנוויס" (מאה שלושים וארבעה מטרים), אמיר לא יכל לעשות אותו, גם כן בגלל ארבעה ק"ג בלבד, ולכן הוא חשב לעשות את הקאוואראו, בנג'י מגשר בגובה ארבעים ושלושה מטרים. מרב בכלל רצתה לעשות דאייה באוויר, שסירה מושכת אותך, באגם של קווינסטון. לאחר אינסוף של בירורים, התקשרנו לחברת הSky-Dive, צניחה חופשית, לברר אולי היא תסכים, מכיוון שאת הצניחה עושים בזוגות, ולכן לא בטוח שיהיה הגבלת משקל כמו בבנג'י. להפתעתינו הגדולה, החברה מסכימה לעשות את צניחה בכל משקל וגיל, כל עוד ההורים חותמים להם שהם מאשרים. חני ואיתן אמרו שהם היו שמחים לעשות את הצניחה (חני לא יכלה להגיד לא על נוף מגובה קילומטרים), לאחר כמה שכנועים החלטנו שכולנו נעשה את הצניחה החופשית! נעם שהיה עדיין בהתלבטות, אמר שגם הוא רוצה, אבל הוא לא היה מסוגל לוותר על הבנג'י. לבסוף הוחלט שנעם יעשה גם את הבנג'י של 43 המטרים, וגם את הצניחה המשפחתית. התקשרנו לחברה לבירור מתי יש אפשרויות יציאה, וקבענו לאותו יום ב12 וחצי בצהריים. לאחר מכן קפצנו לעיר לקחת את החבילות שנשלחו אלינו מהארץ. אחת של משפחת קולודנר מבנימינה, ואחת של סבתא ירדנה מחצרים. היה ממש כיף לקבל חבילות מהארץ, עם ספרים לקרוא. למזלנו החבילה הגיעה, כי אם לא אמיר היה יוצא מדעתו, הוא מחכה לספר הארי פוטר השביעי שנשלח אליו כבר מהרגע שיצאנו מהארץ.. לאחר מכן הגענו למשרד החברה של הצניחה החופשית. הושיבו אותנו ועוד שלישייה נוספת שבאה לקפוץ בחדר, עשו לנו הסבר קטן על מה שעומד לקרות, וניסו לשכנע אותנו לרכוש גם די וי די שלנו צונחים. נאלצנו לותר על התענוג לאחר שהתברר לנו המחיר האסטרונומי של העניין (בנוסף למחיר השערוריתי ממילא של הצניחה עצמה).
נסענו עם השאטל של החברה לבסיס הצניחות, כדי לעלות עם מטוס עד לגובה 9,000 רגל, ולקפוץ. בהתחלה התלבשנו בחליפות.

לאחר מכן עלינו בשלישיות למטוסים שונים, איתן ענת ומרב עלו למטוס הראשון. הספקנו לתפוס כמה תמונות שלהם נוחתים לפני שהריצו אותנו למטוס (חלילה לא לעצור לרגע את מכונת הכסף הזאת).


לאחר מכן גם נעם חני ואמיר צנחו.

אז איך הרגשנו? איך הלך? הנה התשובות...
בהתחלה לאחר שמתלבשים, מסבירים לנו מה הולך לקרות. מסבירים לנו מה נצטרך לעשות בזמן הקפיצה. איך לעמוד, איך קופצים והכל. בעיקרון לא אמורים לעשות יותר מידי, המדריך עושה את הכל, ואתה פשוט לא מפריע לו. לאחר מכן נכנסנו לתוך המטוס, מטוס קטנטן שבקושי הצלחנו להיכנס בתוכו שלושה אנשים + שלושה מדריכים. במהלך הטיסה מגיע קטע מביך למדי שהמדריך פשוט מושיב אותך עליו כדי להקשר ביחד (צמוד עד אימה) על מנת שלא תיפרדו חלילה במהלך הצניחה. כשנפתחות הדלתות צריך להתיישב על מדרגה בפתח (יותר נכון המדריך מתיישב ואתה תלוי לו מקדימה) ועד כמה שזה נשמע מוזר ולא הגיוני, פשוט קופצים מהמטוס. בהתחלה מסתובבים מספר פעמים באוויר, ואז המדריך פותח את "מעצור המהירות". מעצור המהירות דואג שלא תעבור את מהירות ה200 קמ"ש, וגם מאזן אותך. לאחר מכן יש את ה"נפילה חופשית". בנפילה החופשית פשוט נופלים. במהירות מאתיים קמ"ש, עם נוף של כל קווינסטון והאגם. אנחנו קפצנו מ9,000 רגל, והיה לנו 25 שניות של נפילה כזו. לאחר מכן המדריך פותח את המצנח ובבת אחת המהירות יורדת, ומרחפים למטה. הצניחה האיטית לוקחת בערך שש דקות. בנחיתה כבר הרגשנו כמו מומחים כי היא מאד דומה לנחיתה שעשינו בפאראגליידינג בהודו. אין מה להגיד, זו בהחלט הייתה חוויה מ ד ה י מ ה !
לאחר מכן חזרנו אל הקראוון פארק , אכלנו פיצות (לבקשתה של מרב), והלכנו לישון, לא לפני שקראנו עוד בספרים החדשים שקיבלנו בחבילות.
למחרת נסענו חזרה צפונה, לכיוון הבנג'י של נעם. מהערב שעבר ירד גשם באזור, דבר שלא אמור להפריע. היגענו, וקצת לפני שנעם עלה אל הגשר, אמיר החליט שהוא ממש ממש רוצה לקפוץ גם. קנינו גם לאמיר "כרטיס". הם עלו למעלה לגשר, בגשם מטורף, במזל הייתה שם סככה. מכיוון שנעם קנה כרטיס לפני אמיר, הוא הלך קודם. הוא ניקשר בכל הדברים שצריך, וביקש להגיע אל המים לטבילה. המדריכה שקשרה את נעם אמרה לו לקפוץ כמו בקפיצת ראש, כי ככה יש יותר סיכויים שיגיע למים (העובדים אף פעם לא מבטיחה כניסה למים). וכך נעם עשה. את נעם לא ממש הצלחנו לתפוס בתמונות. עדיין היינו לא מיומנים לתפוס זאת. וחני שצילמה עם הווידיאו איבדה את נעם מיד כשקפץ. נעם הגיע אל המים, והיה מאושר מאוד. הוא נהנה יותר מהבנג'י מן הצניחה החופשית. לבסוף לוקחים את הקופץ בסירה, אל החוף. נעם ירד ועלה בלי יכולת להוריד את החיוך מפניו.

לאחר כמה קפיצות הגיע תורו של אמיר, אמיר עמד בקצה, אותו לא שאלו אם הוא רוצה להגיע למים. כנראה כי לא חשבו שהוא יצליח. בזמן הקשירה שלו הגענו לצלם, נעם אמר לו שהציעו לו לישר את הידיים קדימה, וככה עשה, רק עם שינוי. אמיר קפץ עם הידיים מעל הראש, אבל עם הרגליים למטה (כמו קפיצת ראש, רק הפוך), דבר שגרם להתהפכותו של אמיר ממצב של ראש למעלה-רגליים למטה, לראש למטה-רגליים למעלה, מתי שהחבל התחיל להימתח. אמיר לא זכה בלהגיע למים. לאחר כמה קפיצות, הורידו את אמיר לסירת הגומי, ביציאה מן הבנג'י. למזלו של אמיר, נעם הגיע, הצטרף למלאכת הצילום, וכך אמיר זכה לתמונות לא רעות.

לאחר מכן קיבלו השניים חולצות של הקפיצה, ובתוספת תשלום נדיבה, גם סרט DVD של הקפיצות, + 30 דק' על תולדות הבנג'י.
אחרי שסיימנו עם חגיגת הקפיצות למיניהם החלטנו להמשיך דרומה ןלהתרחק מקווינסטאון לפני שנתפתה לעוד אי אילו פעילויות עתירות אדרנלין ונתרושש לחלוטין.