יום רביעי 22 אוגוסט 2007
.שבוע ליום העצמאות ה-60 לשחרור הודו
.ראשית דבר שאף אחד לא יחשוב שהרגשנו באיזו דרך את יום העצמאות ה-60
חיפשנו בימות בידור עם אמנים מקומיים, קצף, פטישים או לפחות דוכני מזון. לא מצאנו דבר אפילו לא היו זיקוקים. מה שכן

.בשעות הבוקר (בין 9 ל-11) היתה תהלוכה צנועה של לדאקים מקומיים במגרש הפולו

.(תודה ליונת ועמיחי מבנימינה על הדווח)
?אז מה עבר עלינו בשבוע האחרון
.לשמוע את הדלאי למה מרצה ללדאקים המקומיים Leh -ביום חמישי יצאנו מ

זהו מחזה באמת יוצא דופן, לראות את אלפי הלדאקים יושבים על הדשא ומאזינים לדלאי למה

חלקם מתחת לסככות חלקם מחזיקים מטריות שמש וחלקם פשוט יושבים תחת השמש הקופחת על ראשם והם מאזינים לאדם

שיושב ומדבר שעות על גבי שעות איך נכון לחיות. אנחנו כתיירים זכינו להתקרב לבמה שעליה ישב הדלאי למה ולשמוע את אותם סיפורים רק עם תרגום לאנגלית. גבירותי ורבותי, לכל מי שמעונייין שישלח מייל ואנחנו נוכל לעדכן אותו מה הדרך

.לאושר בחיים, הדלאי למה גילה לנו אבל שזה ישאר בסוד ובינינו
:החברה מקשיבים לדלאי למה

Thikse לאחר שהחכמנו, לקחנו מונית לעירה בשם

? שם עלינו כמובן לאיזו גומפה. לצערנו לא יכולנו לראות את בובת הבודהה בגומפה זו כי הנזירים כולם איך לא

הלכו לשמוע את הדלאי למה מדבר
Thikse הלכנו ברגל בחזרה עד לעירה בשם Shey- מ

. ההליכה היתה דרך הכפרים המקומיים בהם ראינו איך מכינים את ה"בלוקים" מבוץ בעזרתם הלדאקים בונים את הבתים

. (אל דאגה הכל מתועד בווידאו, ואולי יום אחד נוכל להעלות לבלוג גם סרטוני וידאו)
בדרך עברנו בפארק מקומי סטייל גני יהושע. השוני הוא שהיו בפארק המון חמורים חמודים שהילדים מאד שמחו לרוץ אחריהם

.(וללטף אותם (כנראה שענת תקבל לבת מצווה שלה חמור

:הילדים עם החמורים


טיפסנו שם לארמון המלך ואפילו זכינו לסיפורים מרתקים על הארמון מפי Shey - הגענו בשעות אחר הצהריים ל

. מדריך מקומי

:Shey משפחת לירון עם הבודהה שבארמון

.Leh - לאחר שירדנו מהארמון החלטנו לקחת אוטובוס מקומי בחזרה ל
הנסיעה היתה אחלה. לא היו באוטובוס תרנגולות ולא עלה על האוטובוס אף עז. רק כל מיני לדאקיים מהכפרים עלו וירדו לאורך

הנסיעה וכמובן שישה ישראליים ישבו והוו את שיחת היום לנוסעי האוטובוס
,לצערו של נעם היה מקום לכולם לשבת בתוך האוטובוס ואף אחד לא "זכה" לתענוג המפוקפק של הישיבה על גג האוטובוס

.כולל נעם המאוכזב

.יום שישי התחלנו לקבל את השבת. הילדים הלכו לעזור להכין ארוחת ערב בבית היהודי

.הבית היהודי הוא בית ששכרו אותו משפחה מגוש עציון. נחום האבא, אורי אשתו ושלושת בנותיהן הקטנטנות

.Leh -הם נמצאים פה מאז חודש מאי ובכל שבת ארגנו ארוחת יום שישי וגם שבת בחינם עבור הישראלים הנמצאים כאן ב כמובן שהארוחות מלוות בתפילות, ברכות סיפורי צדיקים. הבית עצמו מהווה מעין מרכז לישראלים, בו ניתן להשאיר הודעות אחד לשני, להשאיר חפצים לשמירה, או סתם לשבת ולהפגש או לשחק איזה משחק שח קטן ואולי לקרוא מאיזה ספר קודש

כזה או אחר. במקום מתקיימות גם הרצאות בנושאים יהודיים כמובן. עם כל הציניות ויש בנו הרבה מזה, המפעל של משפחה זו

. ראוי להערכה והערצה כאחד. האופן הנעים שבו הם מתנהלים ומנהלים את הבית שלהם והיעילות שבה העסק מתבצע

.( רק על מנת לסבר את האוזן, ביום שישי בערב אכלו שם כ-200 איש (לא כולל את הלירונים
חני ואיתן ניצלו את הזמן להסתובבות בשוק המקומי. בערב הלכנו לבית היהודי לקבלת שבת וארוחת ערב חגיגית. ומי גם

? בא לבית היהודי לקבלת שבת
."ג'ו וזלדה הדודים של איתן מירושלים. זלדה אפילו השתדלה ללמד את ענת מה עליה לעשות במהלך השיר של "לכה דודי

יום שבת היה יום מנוחה. ובו התכוננו ליציאה לעמק הנוברה. ארזנו את החפצים, צמצמנו תיקים הוצאנו אישורים ושכרנו ג'יפ

. עם נהג לקראת היציאה
ביום ראשון בבוקר בשעה תשע בבוקר שמנו את פנינו לכוון עמק הנוברה. לטיול זה הצטרפה אלינו משפחת חן מצורית, המטיילת בהודו בשנה זו. אבי-מורה לפיזיקה מבית הספר הראלי בחיפה, הילה- שרק סיימה לימודי תרפיה בעזרת דרמה

.ואנחנו חווינו את כישרונה בערב השני לבילוי המשותף), ושלושת ילדיהם: מאיה, גלעד ועדי)
הדרך לעמק נוברה אורכת 5 שעות וכוללות מעבר בהרי ההימליה. בדרך עברנו במעבר הגבוה בעולם לכלי רכב. הקוראים זוכים לראות את זה בתמונה. איתן יזכה לזכור את זה בכאבי הראש החדשים שהוא החל לקבל. כנראה שקצב ייצור הכדוריות האדומות של איתן הוא לא מהגבוהים. הוא רק הספיק להתרגל לגובה של - 3500 מטר וכבר נאלץ לסבול מחדש מכיוון שעבר
.במעבר שגובהו-5300 מטר

:הלירונים במעבר הגבוה בעולם

(Yak Yak Yak Ladak) במהלך הירידה מהמעבר הגבוהה בעולם זכינו סוף סוף לראות את היאק

(Yak cheese) שאת הגבינה שמיצרים מהחלב שלו אנחנו נוהגים לאכול בבוקר
Sumur לאחר שמצאנו גסט האוס לשתי המשפחות בעירה בשם

Panamik -יצאנו המשפחות בג'יפים למעיינות החמים ב

.(שם התרחצנו באמבט משותף של מי מעיינות חמים (לכל הסקרנים: לא היתה הפרדה בין המשפחות אבל כן בין המינים

.חזרנו לגסט האוס ושם חיכתה לנו ארוחת מלכים חמה
האורחה כללה: אורז עם דאל, ירקות מבושלים וצ'פאטי והכל אכול כפי יכולתך. נעם לקח את העסק ברצינות וניסה לגמור את כל האוכל בצלחת המשותפת. אבל כל פעם שהצלחת נגמרה מיד דאגו למלא אותה מחדש. הבנות ואמיר כמובן לא אכלו כלום כי כלום לא היה טעים. מזל שהיה לנו קצת צ'יפס שקנינו לפני הנסיעה. כשקמנו בבוקר חיכתה לנו הפתעה- נעם עם שלשול. והוא ממש מרגיש לא טוב. משפחת חן המשיכה בדרכה ואנחנו החלטנו להשאר לכמה שעות בגסט האוס עד שנעם שלנו יתאושש קצת. בעודנו מחכים ראינו מבעד לחלון שלנו שיירת ג'יפים חונה לאורך הכביש. איתן יצא לבדוק למי שייכת שיירת הג'יפים. ומי מנחש? נכון כמו שכולם ניחשו. ג'ו וזלדה הדודים מירושלים שמטיילים ליומיים בעמק הנוברה מבקרים בבית הספר המקומי

.(השוכן מול הגסט האוס שלנו. כמובן שהייתה שוב פגישה מרגשת (התעוד נמצא במצלמות של ג'ו וזלדה

לקנות מיים Diskit - בדרך עצרנו ב Hundar לאחר הפגישה עם ג'ו וזלדה יצאנו גם אנחנו לכוון העיירה

ולאכול ארוחת צהריים "מערבית" בשביל הילדים. לאחר שכולם אכלו, פרט לנעם החולה והמשלשל שאכל מספיק בערב

,הקודם, ענת שהפיצה לא היתה לה טעימה, אמיר שהפיצה לא היתה לו טעימה ומרב שהצ'יפס היה לה טעים
נכנסנו לג'יפ וזה היגיע. או ליתר דיוק זה עזב את הקיבה של נעם. ה"אכול כפי יכולתך" שלא יצא בדרך השלשול הועף החוצה Hundar- דרך חלון הג'יפ. וכעת כשכולם מרגישים טוב, נסענו ל

.Hundar לפגוש את משפחת חן להמשך הטיול המשותף. יצאנו אחר הצהריים יחד עם משפחת חן לעבר הדיונות של
על פי תאורי הלונלי פלנט הדיונות מזכירות את הדיונות של מדבר סהרה. אנחנו חייבים לציין שאם זה המצב אז הדיונות של

.קיסריה-פרדס חנה הן הן מדבר סהרה
.אם מישהו חושב שעמק הנוברה הוא מקום לא מדהים אז הוא בהחלט טועה
השילוב בעמק של המדבר (עם המון יובש) עם כמויות מים עצומות הנשפכים לעמק דרך נקיקים מקסימים מפסגות הרים מושלגים הנושקים לשמיים כחולים וצלולים. מים המוסיפים את הירוק למדבר, פשוט אין מילים לתאר. אפילו בתמונות לא

.הצלחנו לתפוס את השילוב המקסים הזה
:( זה לא צילום של גלוייה) Diskit מבט על עמק נוברה מהגומפה של


.חזרנו לגסט האוס למקלחת חמה (עם דלי אבל עדיין חמה) וארוחת ערב Hunder לאחר הטיול בדיונות של

הגסט האוס עצמו נמצא במקום מקסים בין נחלים ומסביבו הרבה עצים וירק עם גינה מלאת פרחים צבעוניים ומסביבו הרי

מדבר המתנשאים לגובה עצום. לעומת זאת בעל המקום היה מאד לא סימפטי, אבל

.(Snow Leopard - זה היה שווה את המקום. (הגסט האוס נקרא

. בלילה הזה ענת לקחה עליה את תפקיד החולה התורן. העסק התחיל עם כאבי בטן, הקאות בלילה ושלשולים למחרת

.(אנו מקווים שהתאור מספיק מפורט)
.אז שוב השתהנו כמה שעות בגסט האוס כשבעל הגסט האוס נושף בעורפנו כל הזמו בעניין שעת העזיבה
.בדרך Diskit כמובן מבלי לוותר על הגומפה של Leh לאחר שענת התאוששה קצת החלטנו לעשות את דרכנו חזרה לכוון

.הגומפה היא הגומפה הכי גדולה של עמק נוברה וקיים בה בית ספר לנזירים

אגב, קראנו שהם זקוקים לתרומות עבור הילדים הנחנכים לנזירות. אם מישהו מתעניין, הסכום הנדרש למילגה של חניך היא

. בסך 700 רופי
ושמחנו לגלות Leh לאחר 5 שעות נסיעה די מפרכות בדרכים לא דרכים הגענו בשלום ל

.ששמרו לנו את החדרים בגסט האוס ששהינו בו שנקרא כבר שלנו שאנחנו מרגישים בו כמו בביית
היום, יום רביעי הוא יום מנוחה והתאוששות מהנסיעה לעמק נוברה. כמובן שכבר התחלנו בסידורים לגיחה הבאה שלנו

.היציאה בעוד יומיים לשישבת באגם. ועל כך נספר בשבוע הבא Pangong לאגם

:עניינים כללים

מזג האויר

טפו טפו טפו בינתים שיחק לנו המזל. מלבד יום אחד שהיה קצת מעונן עם טפטוף קל, לא היינו צריכים לוותר על תוכניות. השמש כאן שורפת בבוקר די חזק ואיך שהיא נעלמת נהיה די קריר. אבל, אם מקפידים לחבוש כובע במשך היום, וללבוש בגד ארוך במשך הערב ובלילה אז הכל סבבה. הדבר הכי מעיק זה היובש. כולנו עם שפתיים סדוקות, נאלצים לשתות כל הזמן ובו בעת לחפש את השירותים בשל כך (שלפוחית רגיזה). יש הרגשה של הזדקנות של העור באיזה עשר שנים. נקווה שעניין גיל

.העור יחזור לקדמותו בהמשך

אומנות בחירת הגסט האוסים

גסט האוס טוב נמדד אצלנו בשילוב קדוש: ניקיון, שירותים צמודים, מחיר, מים חמים במקלחת ובאיזה שעות, וכמובן גינה נעימה שניתן לשבת בה. כל גסט האוס שמכבד את עצמו מטפח גינת ירקות גדולה, משולבת עם המון המון פרחים. אגב, כל הפרחים

. שנמצאים פה קיימים גם בארץ רק הם פי שלוש בגודל ובגובה
.דרגה שנייה שבה נמדד הגסט האוס זה בסוג השמיכות ורמת הקושי של המזרונים ו/או הכריות
.בדרך כלל לאחר כניסת המשפחה לגסט האוס מתחילה שרשרת של החלפת מזרונים תמורת שמיכות כנגד כריות

."בסוף תמיד יש חמישה אנשים (מתוך השישה) שטוענים בתוקף שזה לא הוגן כי רק הם "נדפקו
:Hundar הדרגה השלישית למדידה (ע"פ נעם בלבד), אשר נמצאה במהלך הגסט האוס בעיירה

הבדיקה היא האם נמצא בשירותים "בידה". למי שלא מכיר את הבידה, הוא היצור המזיק ביותר בתולדות השירותים שבגללו נעם לא יכול לשבת על האסלה בנוח! בקיצור הבידה הוא מקל ברזל, שתקוע בחלק האחורי באסלה, שאם פותחים ברז מאחורה הוא משפריץ מים ומטרתו היא לנקות את התחת (או להרגשה טובה ונעימה אצל חלק מהאנשים.) במהלך הישיבה בשירותים. .הילדים אפילו צילמו סרט במצלמת וידאו שמתאר את הפעולה שלו