תאילנד-איים 2

יום שני 07 אפריל 2008

הפתעה!!!
אנחנו לא בקו-נגאי.(לאחר שבילינו באי פסטורלי זה שני לילות)
האי קו-נגאי הוא אי די קטן, המוקף ברצועת חול ואחריו ריף סלעים. האי עצמו לא מיושב, אלא רק מכיל כ-7 אתרי נופש.

המחירים ברוב אתרי הנופש די מופקעים ובהחלט לא מצדיקים את התמורה. אנחנו התמקמנו באתר הנופש הזול מביניהם. קצת שנירקלנו ובעיקר רעבנו.

הילדים ממש לא הסתדרו עם האוכל, ולכן החלטנו להרים עוגן ולעבור למקום קצת יותר מפנק לסיום הטיול שלנו.
ביום המעבר עוד הספקנו לשכור לנו סירת "זנב ארוך" לסיור ב 3 איים: קו-צ'אנג, קו-מה וקו-מוק
בשניים מביניהם שנירקלנו, והמחזות היו מרהיבים.

באי קו-מוק שחינו כ-80 מטר בתוך מערת האיזמרגד (EMERALD CAVE) החשוכה, עד שנגלה לנו אור יום. השחייה הובילה אותנו לחוף פצפון החבוי בתוך סלעים. כשעלינו על החוף התגלה לנו גן עדן קטן, הכולל רצועונת של חוף, עצי קוקוס, המון ירוק ופרפרים צבעוניים וענקים. כל זה חבוי בין צוקי סלעים גבוהים. כמובן שהחוף לא מיושב. בעבר הוא שימש כמקום בו פיראטים החביאו את אוצרותיהם, ואילו היום הוא שמורת טבע.
לצערנו הרב מאד לא לקחנו את המצלמה לשחייה זו, כך שלא יכולנו לצלם פינת חמד זו.
לאחר הסיור המהמם הזה עלינו על מעבורת שהעבירה אותנו אל קו-לנטה. אחד האיים היותר גדולים ביותר בחופה המערבי של דרום תאילנד.

הפעם בחרנו באתר נופש בהחלט מפנק. התמקמנו בשני חדרים גדולים ומרווחים כשבכל אחד מהם מזגן, טלביזיה ומקרר. קנינו שני מזרוני ים ואנחנו פשוט שורצים רוב הזמן בים או על מיטות הענק במזגן מול הטלביזיה. כמובן שלא מוותרים על השייקים והמסאז'ים.

על מנת לא להשתעמם שוב מתמונות פסטורליות של ים וחוף, מצרפים הפעם שלטים שעין המצלמה קלטה בצידי הדרך, תזכורת למכה הקשה שספגו האיים באזור זה לפני 4 שנים

בדיוק כשחשבנו שהגענו למקום המושלם לסיום, ונכנסנו למצב רוח של סטלבט טוטאלי ושל "שום דבר כבר לא יפתיע אותנו" מעורב עם נגיעות קלות של עצב על סיום הטיול, הסתבר שחוויותינו לא הסתיימו. ביום ראשון בבוקר. איתן התעורר ורצה לקפוץ עם הטוסטוס לקנות בננות (מעניין אה???). כמובן שיש לשלם עבור הבננות, אבל הוא לא מצא את הפאוץ' שלו. לאחר דקה חני אמרה שגם הארנק שלה נעלם. בקיצור, הסתבר שבזמן שישנו שנת ישרים נכנסו לחדר שלנו וגנבו לנו את הפאוץ' של איתן ואת הארנק של חני. מיד הקמנו רעש באתר הנופש, והזמנו משטרה.
כחצי שעה לאחר שאיתן נסע לתת הצהרה בתחנת השטרה הגיעה חבורה של ארבעה שוטרים במדים+חוקר על אזרחי. הם הקשיבו לכל מה שמנהל האתר סיפר להם בתאי (תאילנדית) כך שאנחנו לא הבנו דבר או חצי דבר ממה שקורה. הם התישבו במסעדה שבמקום, שתו קפה ושתייה קלה ונסעו להם בשמחה בחזרה לתחנת המשטרה.
בסיכומו של עניין נאלצנו להשלים עם אובדן של: 150 דולר אמריקאים, 150 שקלים ישראלים, 560 באט תאילנדי, שני רשיונות נהיגה, שני כרטיסי אשראי שכבר בוטלו, ארנק עור מרופט, פאוץ' בלוי, חמסה, mp3 של איתן+אוזניות איכותיות, טבעת נישואין שנייה שאיתן קנה לחני בהודו והפנקס של איתן עם עט הפארקר שלו.
אבל האובדן האמיתי היה של שלוות הנפש בה היינו.
אך אל דאגה, ההצגה חיבת להימשך, והיום אנחנו מרגישים כבר הרבה יותר שלווים.
מחר נוסעים במעבורת+מיניואן+אוטובוס לסוראטאני וביום רביעי בבוקר נעלה על טיסה מסוראטאני לבנקוק. בחצות הלייל של יום רביעי משפחת לירון עולה טיסת אל-על LY72 המובילה אותה חזרה ארצה ומביאה לסיום של הטיול הנפלא הזה.

זהו, היום עברו בדיוק אבל בדיוק שמונה חודשים מאז יציאתנו מהארץ, והפעם ספרנו את החודשים פעמיים.
והגענו לשלב הסיכומים.
ועל כך נכתוב בכתבה האחרונה של בלוג זה. כתבה שתיכתב ביום מן הימים...