נתחיל בסוגיית אוטובוס הלילה שהדעות עליו היו חלוקות מראש, ונשארו חלוקות גם לאחר נסיעת הלילה. חלקנו העבירו את הנסיעה בלילה לבן וחלקנו ישנו מעט. גם כאשר אחד מאיתנו הצליח להרדם, שריקת משרוקית עזה של סדרן האוטובוס העירה
בתחנה המרכזית ממתינים לאוטובוס
.אולי כדאי להסביר פעם אחת את נושא בעלי התפקידים באוטובוסים של הודו
לכל אוטובוס יש נהג (עם חשיבות כשל טייס קרב) וסדרן שאחראי על גביית הכספים מהנוסעים, עזרה לנהג בתמרון האוטובוס בדרכים צרות, רברסים מסובכים וכמובן כמובן לשרוק לו במשרוקית בכל פעם שיש לעצור לנוסע (אין בהודו תחנות קבועות) או
חשבנו להיות חכמים ובחרנו את המקומות הראשונים באוטובוס כדי להמנע מקפיצות מיותרות. אז בנוסף לקפיצות קיבלנו משרוקית באוזן אחת לכמה דקות. אגב, אנחנו מניחים שמיותר לציין שנאמר לנו שהאוטובוס הוא אוטובוס ישיר ללא תחנות
הגענו לשימלה בחמש בבוקר, מייד התנפלו עלינו עשרות מאכרים למיניהם שהציעו לנו מונית, מלון, לסחוב לנו את הציוד וכו'. התרחקנו מהם ברגל עד שהגענו לרחובות שוממים מאדם. החלנו לטפס במעלה ההר שעליו נמצאת שימלה לעבר הרחוב המרכזי, המדרחוב שנקרא המול. בשימלה קיימת מעלית שמעלה אותך במעלה ההר אך היא לא עובדת בשעות שכאלה. לאחר
לאחר כשעה של חיפושים נמצא המלון המתאים. הוא שוכן ממש ממש במרכז המדרחוב, עם טלוויזיה צבעונית המחוברת לכבלים, שירותים צמודים ושטיח מקיר לקיר (הכל מועתק מילה במילה עם תרגום סימולטאני מכרטיס הביקור). אכן, כל מה שכתוב בכרטיס קיים: טלוויזיה עם מסך מרצד, שירותים מעופשים עם אסלה מטפטפת, מקלחת ללא טוש (יש דלי למקלחת), שטיח מטונף שקשה לתאר, קירות צבועים בצבע וורוד בזוקה וגולת הכותרת: מראה על התקרה. מה שמעיד על תפקודו בדרך
אבל, אנחנו מאד מרוצים מהמלון, כי הוא ממוקם ממש ממש במרכז המול, במרחק של דקה משוק הירקות, יש לו מים חמים 24
.כן, עוד דבר נחמד אחד. מחלון המלון רואים גגות רבים ועליהם משפחות רבות מאד של קופים
.אפילו הצלחנו להאכיל מספר קופים בבננה שזרקנו מחלון חדר השינה
חדר המלון בסיום ארוחת הבוקר
שימלה עצמה היא עיר תיירות הודית, המגיעים אליה גם הרבה זוגות לירח הדבש התגלתה לנו כמו תל אביב בשנות השבעים, אולי כמו נתניה של ימינו, לפני עידן הקניונים. השינוי המרענן העיקרי הוא שזאת תחנה שלנו בהודו שכמעט ואין בה ישראלים. למען האמת כמעט ואין תיירים מחו"ל אלא בעיקר תיירים מהודו. נקודה נוספת שתפשה את עינינו היא העובדה שזאת עיר שכל
.אנחנו חושבים שחובה על רון חולדאי להגיע כאן לביקור דחוף
ביום השני להגעתנו לשימלה עשינו טיול לפסגת ההר שם נמצא מקדש הקופים. (מרב ספרה שמונה מאות ומשהוא מדרגות
משפחת לירון בשער של מקדש הקופים
אם מסתכלים היטב בתמונה שלנו בשער של מקדש הקופים, תבחינו בצד ימין בלוחם ואריה הרוכב מעל פיל ללא קופים. ברגע
הקופים על הפסלים
הקוף הוא חיה מאד נחמדה שניתן להסתכל עליה שעות התגלתה כחייה מאד מפחידה ומאיימת. (בעיקר אחרי שהיא חושפת עליך שיניים). היא חוטפת ממך כל דבר מזון, ארנקים המוחזקים ביד, משקפיים ועוד. היא מאיימת על כל בני האדם הצועדים
שלט אזהרה לבני האדם
איתן היה בבעיה מאד קשה עם המשקפיים. מצד אחד, הוא לא רצה שהקופים יחטפו לו את המשקפיים. מצד שני אם היה מחביא את המשקפיים הוא לא היה נהנה מהמקדש ולא היה מבחין בקופים המתקרבים. בכל פעם שהוא הרכיב את משקפיו הרוכלים בסביבה והשומר על המקדש העירו לו על המשקפיים. בהחלט דילמה רצינית מה לעשות. זו רק דוגמא קטנה לבעיות הרציניות
.עמן עלינו להתמודד במהלך הטיול
הבנות ליד אחד ממקדשי הקופים
משפחת לירון שעברה רפטינג סוער בלאדאק, דאיה מגובה 3000 מטר במנאלי, ושרדה שבוע עם נעה וגיל בדראמסלה, עמדה בפני בעיה חדשה, לעבור שער שיש בצידו קוף אחד (זועם במיוחד). אפילו שהם החזיקו בידם את מקלות ההגנה מהקופים די קפאו במקומם. לאחר היסוסים רבים הם הלכו בשורה עורפית על בהונותיהם והרגישו מה זה גיבורים לאחר שעברו את "הקוף
כדאי אולי לספר שחלק מהחששות היו כי הרופא הנחמד מדראמסלה (זוכרים אותו?) סיפר לנו על מספר מקרים בהם קופים נשכו בני אדם, ובדרך למקדש היה קוף אחד שהחל לרדוף אחרי אמיר, לאחר שהוא כמעט דפק לקוף בראש בזמן בדיקת
(מבט על העיר שימלה (מה לעשות , באותו יום התישב איזה ענן על העיר
ב "יום האחרון בשימלה" (תזכורת נוספת ואחרונה לאורי אפיק..) משפחת לירון התפצלה לשלוש קבוצות שונות, קבוצה של אנשים שיודעים לספור, וקבוצה שלא. עכשיו לרצינות. "לילדים נמאס לטייל בעיר בסיורים משעממים" (ציטוט של חני) אז הם
.נשארו תחת השגחתו של נעם
למעוניינים, הילדים הלכו לרדת ולעלות במעלית של שימלה. המקשרת בין החלק העליון של שימלה והחלק התחתון. כזכור, כשהגענו בחמש בבוקר לשימלה המעלית עדיין לא עבדה אז ענת ומרב התעקשו להשלים את החסר. כמובן שהילדים קנו אוכל מזין ביותר: ממתקים, צ'יפס ברחוב, ו 2 גלידות. ברגע שמרב החזיקה את אחת מהגלידות, היא נפלה, בלי שנלקח ממנה ביס
.לעומתם, ההורים היו בסיור תרבותי בעיר
.(הם ביקרו במוזיאון הלאומי של הימצאל פרדש (המדינה הכוללת את מנאלי, דראמסלה ושימלה היא בירתה
.לאחר מוזיאון זה הם המשיכו בסיור רגלי והגיעו למבנה סקוטי עתיק שגר בו המשנה למלך אנגליה בזמן השלטון של האנגלים
הארמון הסקוטי
במבנה היסטורי זה נחתמו גם מספר הסכמי שלום של הודו לאורך השנים (ההורים קיבלו הסבר באנגלית הודית והם לא כל כך (+זוכרים את הפרטים של ההיסטוריה ההודית). כיום הארמון משמש קמפוס אוניברסיטאי ללימודים גבוהים (דוקטורט
והיום יום חמישי ה-20 בספטמבר, אנחנו כבר ברישיקש מתכוננים ליום הכיפורים
