אנחנו יושבים באוטו לאחר שהייה בחוף בייליס ביץ' שבים טזמן אך לפני זה נספר את מאורעות הימים האחרונים.
ביום שבת בערב היינו "אורחיי הכבוד" של סעודת חג שנערכה על ידי קהילה מהאי טובלו שהיגרה לניו זילנד. אתם בטח שואלים איך היגענו למעמד כבוד זה? הבה נספר לכם.
כמו שכבר סיפרנו, התארחנו אצל זוג מארגון ההיט, ששמם ג'ודית ומאהו. מאהו הוא יליד מהאי טובלו, שהיגר לניו זילנד לפני כ-30 שנה. כיום הוא כומר, שמנהיג באוקלנד את קהילת המהגרים מהאי טובלו. ביום שבת התקיימה סעודת חג או כפי שנקראת כאן "פיסט". סעודה שכזו מתקיימת כאשר מישהו מהקהילה נפטר, אך רק בשיבה טובה. "פיסט" זה כלל תפילה, דרשה שנשא מאהו, שירה (בשפה הטובלית כך שמשפחת לירון לא הבינה דבר) וכמויות אוכל שאין שום סיכוי לסיים אותם אפילו אם הם ישבו שבוע רצוף. כייאה לקהילה שגרה בעבר באי, האוכל כלל בעיקר מאכלי ים של דגים חסילונים צדפות ועוד כל מיני חיות. לאיתן היה מזל רע כאשר לקח מהסלט חסה וגילה שיש בו תוספות... אמיר וחני נהנו במיוחד. אמיר מהאוכל ה"ידוע", וחני לעומתו מהאוכל ה"לא מוכר."
יום שישי 16 נובמבר
יש סיכוי שיצאנו מההלם של ניו-זילנד.
ומה הסימנים ליציאה מההלם?
התרגלנו לשעון, אנחנו מדברים בדולרים ניו זילנדים ולא ברופים ואנחנו כבר לילה שני באותו קרוואן פארק ולא מרגישים צורך לרוץ ולהספיק לפני שייגמר.
למדנו לחיות בתוך הקרוואן לנהוג ללא פחד בצד שמאל של הכביש אפילו תוך כדי גרירת הקרוואן וביצוע רוורסים מסובכים לכל מיני מקומות.
הקרוואן בחניון
המטבח שלנו
המטבח עם פינת האוכל
אוכלים בקרוואן
קמים בבוקר בקרוואן
כל זה קורה לאחר שלושה ימים של נסיעה מטורפת לקייפ ריאנגה בצפון האי הצפוני, הנקודה הצפונית ביותר בניו זילנד, למקום בו נפגשים הים הטזמני והאוקיינוס הפסיפי.
בדרכנו צפונה עצרנו לראות את עצי הקאורי הענקיים. אלה עצים בני 2000-3000 שנים, הנשאים לגבהים של 50 מטר, עם היקפי גזעים של 40 מטר.
את קייפ ריאנגה לא נשכח מכמה וכמה סיבות. האחת-כי היו שם רוחות אדירות שבקושי אפשרו לנו לעמוד במקום, סיבה נוספת, שם החלו הנופים המדהימים של האוקיינוס הפסיפי וסיבה אחרת היא נפילת המצלמה על הרצפה שהובילה את המצלמה לסוף חייה.
בעקבות תאונה זו אנחנו קצרים בתמונות של הקייפ ריאנגה, ועצי הקאורי.
לאחר הסיור בקייפ ריאנגה נסענו לעבר דיונות הענק הנמצאים באזור זה. ניסיתם פעם ללכת לדיונות חול כאשר נושבות רוחות במהירות של 30 קמ"ש? אנחנו כן. שכרנו שם גלשן חול ומזחלת חול. גלשנו בדיונות בגובה בינוני. לאחר שראינו שהעסק לא כל כך מפחיד צעדנו בעוז לעבר דיונות הענק. שם כל אחד בתורו התגלש על הדיונות, התהפך, ובלע חול. ענת הלכה עם העניין עד הסוף והצליחה לעקם את כף היד בצורה כזו שחששנו שהיא שברה אותה. בשלב זה היא סובלת מכאבים והדיאגנוזה היא נקע בשתי אצבעות.
נכון לרגע כתיבת שורות אלה אנחנו נמצאים במפרץ האיים (The Bay Of Islands) בצפון מזרח האי הצפוני.
לצערנו מזג האוויר עדיין לא מאפשר לנו להכנס למיים, למרות שהפיתוי הוא אדיר.
אוספים צדפים על החוף
משפחת לירון על רקע המפרץ
היום גם הלכנו (ליתר דיוק בעיקר נסענו) אל מפלי הארורה. היה נחמד ויפה
להבדיל מהודו בה הנופים בצפון הפתיעו אותנו לטובה, (דגש על המילה הפתיעו) בניו-זילנד הם מתקבלים כמובן מאליו. משטחי האחו הירוקים והאין סופיים עם הכבשים והפרות שעומדות ומלחכות עשב, יערות ירוקים שמים כחולים וים.
