חצי האי קורמנדל

יום שישי 23 נובמבר

סוף סוף יום מנוחה. יום בו עוצרים מהנסיעות, האטרקציות, הקניות וכו'
יום בו עושים כביסה, והילדים הקדישו מספר שעות ללימודים. (על אף השביתה בארץ)
אנחנו מתארחים אצל משפחה מארגון ההיט הגרים בחווה די קטנה. על מנת להגיע אל הבית נאלצנו לחצות נחל זורם הנמצא ממש ליד הבית. כרגע אין להם בקר מכיוון שבעל הבית מכר אותו. בעוד כחודש הוא יקנה בקר חדש.
עבר שבוע מהפרסום האחרון, ועברנו בו לא מעט.
בדרכינו ממפרץ האיים עברנו בעירה קווקווה שלפי מה שכתוב בלונלי פלנט המיוחד שבה הם... השירותים הציבוריים שבה. כמובן שחוקרי שירותים ותיקים כמונו לא יוותרו על עניין שכזה אז עצרנו בה. מסתבר שחי בעיירה זו איזה אומן אוסטרי ומה שהוא החליט לתרום לטובת המקום שבו הוא חי הם שירותים ציבוריים בעיצובו. אז השתמשנו בהם , וגם צילמנו.

השירותים בקווקווה מבחוץ

השירותים בקווקווה מביפנים



משם הלכנו לראות את תופעת התולעים הזוהרות הנמצאות במערות בניו-זילנד. על מנת לראות אותן הולכים בתוך מערת נטיפים, וכשמביטים על תקרת המערה רואים מאות אם לא אלפי נקודות זוהרות בצבע כחול עמוק. היה לנו מדריך מאד מאד סימפטי, שהסביר לנו שנקודות האור האלה הן תוצאה של ריאקציה כימית הנוצרת מהקקי של התולעים. לכן, הוא המליץ לנו בחום לסגור את הפה כאשר מביטים למעלה, וסיפר לנו שבלילה האור הוא הכי חזק מכיוון שאז לתולעים יש הרבה מזון (יתושים) דבר המוביל להרבה צרכים ועניין זה כמובן מייצר את האור המקסים. ניתן למצוא חוט מקשר בין השרותים בקווהקווה לתולעים הזוהרות.
לצערנו לא הצלחנו לצלם את מה שראינו בתוך המערה. נאלץ להסתפק בתמונה של נעם ואמיר רגע לפני הכניסה למערה.

מערת התולעים

קראנו בספר של ההיט כי יש זוג מארחים שהבעל הוא מאורי ואשתו יפנית. לא יכולנו להתגבר על יצר הסקרנות, החלטנו להתקשר אליהם ולהתארח אצלהם. וכך לאחר הסיור במערת התולעים הזוהרות נסענו אל ריאו (המאורי) ו-מיומי (היפנית). ואכן כך היה הדבר. ריאו גר בחווה באמצע שום מקום על שטח ששיך למשפחתו המאורית. הוא נישא לפני מספר שנים למיומי, שבאה לטיול בניו-זילנד. כמובן שיש להם בחווה כבשים וגם מספר פרות. הם ארחו אותנו בחום ואכלנו ביחד ארוחת ערב (ליתר דיוק עם מיומי, ריאו הלך לנוח).



הביקור אצל ריאו ומיומי היה קצר במיוחד היות והם יצאו למחרת בבוקר מוקדם לאוקלנד אז השכמנו קום ונסענו לעשות לנו פיקניק לארוחת בוקר. המשכנו בנסיעה דרומה ועצרנו לראות את מפלי פנגאריי.

המפלים היפים נמצאים בתוך יער שיש בו עוד מסלולי הליכה אז מרב התעקשה שנטייל עוד קצת ברגל ובזכותה זכינו בכמה שעות של טיול יפה ליד נחל זורם בתוך יער. נעם רוב הדרך ניסה למצוא לו ענפים שדומים לקרניים והכריז אחת לכמה דקות :"אני צבי" מה שגרם לפרצי צחוק בלתי נשלטים אצל כל האחרים. לצערינו אין לנו תמונות המתעדות את פרץ הגאונות הזה אבל נשתדל להשלים בהמשך. בדרך פגשנו קבוצה של ילדים מהצופים שעשתה סנפלינג- כל הצופיפניקים בארץ יכולים לקנא! המדריך שלהם (בן 30 בערך) הסביר לנו בגאווה שהם מתאמנים לקראת הג'ימבורי שמתקיים בינואר לכבוד 100 שנה לצופים וכאן בניו זילנד הוא מתחיל ראשון בעולם כי זה המקום הראשון בעולם בו זורחת השמש.
בערב (יום ראשון) נסענו להתארח אצל עוד מארחת (לינליי) מארגון ההיט שאצלה התפנקנו בארוחת ערב שהיא בישלה. היא לא נתנה לנו לעזור ולא הסכימה לקבל אפילו תשלום סימלי עבור הארוח. הסתבר שהיא בקרה בארץ באביב האחרון וזכתה לארוח מפנק על ידי ישראלים שהיו אצלה בעבר ובזכות זאת אנחנו זכינו מההפקר.

הרחבות ותובנות בעניין ההיט (HIT).
לאחר שהתארחנו אצל 4 משפחות הצלחנו להבין יותר את המניעים של הסיפור הזה.
המארחים של ההיט רובם ככולם שיכים לכת נוצרית שמאמינה שהעם היהודי הוא העם הנבחר, שדרכו אלוהים התגלה לאנושות, כמובן שגם ישו הגיע ממנו וגם המשיח יחזור אליו בארץ-ישראל. ולכן, חשוב מאד לשמור על קיום מדינת ישראל והעם היהודי. הם מחוברים לרשת לווינית שמשדרת תכניות דת, והם מאד שמחים לאפשרות שלהם לעזור לעם היהודי מישראל.
החששות שלנו לגבי מציאת משפחות שיארחו אותנו התבדו, מכיוון שהם מאד שמחים לארח משפחה מארץ ישראל. גם העובדה שיש לנו קרוואן בו אנחנו יכולים לישון פותחת לנו אפשרויות רבות.
על האירוח משלמים בדרך כלל סכום סמלי שאמור לכסות את הוצאות החשמל ומים.
נכון לעכשיו שמנו לב לעובדה שכל מי שארח אותנו היה כבר בישראל במסגרת כל שהיא.
לאחר העצירה אצל לינליי המשכנו להדרים לאזור חצי האי קורמנדל. את היומיים הראשונים בילינו ביער קורמנדל, החננו את האוטו בתוך שמורת הטבע



יצאנו ביער לטיולים ובחנו את הכושר של משפחתנו בטיולים רגליים. הפארקים בניו זילנד מאד מסודרים, בכניסה יש מרכז מידע בו אפשר לקבל מידע מפורט לגבי המסלולים השונים,מפות, תחזית מזג האויר וכו'.כמו כן ניתן לשלם בהם עבור לינה בחניונים השונים ברחבי הפארק או בבקתות . יש בהם שילוט מפורט לגבי אורך כל מסלול ולאורך המסלול עצמו. כך גילינו שאנחנו הולכים בהחלט בקצב סביר בהתחשב בגודל והרכב המשפחה.
העניין מאד מעודד אותנו מכיוון שיש בניו זילנד מסלולי טיול מקסימים.



לאחר פרץ הגאונות של נעם ("אני צבי")
הוא מצא דבר חדש



למי שלא מכיר את הצמח הצמח יכול לטפס במכנסיים ארוכים לכיוון למעלה, דבר שמדגדג מאוד ברגע שהולכים, וקשה מאוד להוציא אותו. נעם דאג שגם איתן יקבל "סיבוב ניסיון" ולנסות להוציא את הצמח..

ביום הראשון בפארק בחרנו ללכת במסלול קצר יחסית.למרות השילוט הברור הצלחנו לטעות בדרך ולעלות על מסלול אחר שלפי הסימון במפה הוא מיועד רק לבעלי נסיון רב וציוד מקצועי.



טוב, נו אז הם קצת הגזימו כנראה כי כולנו היינו בסנדלים ומלבד כמה עליות קצת מעייפות (בעיקר למרב) לא נתקלנו בבעיות מיוחדות.
חזרנו לחניון כדי להספיק לבשל ארוחת ערב לפני החושך (אין חשמל בחניון), ענת אפילו הכינה בצק ואפינו פיתות על הטבון.
גם לא שכחנו לשטוף כלים אחרי הארוחה.

למחרת יצאנו לטיול ביער אל מקום אחר שנקרא pinnacle h
לטיול זה נקרא טיול פתיחת שנת הלימודים של נעם. במהלך הטיול איתן העביר לנעם שעור מבוא בנושא סדרות. מיד כולם הצטרפו לשיעור וניסו להבין את משמעות מושגים שונים כגון: שורש, ממוצע ועוד...
מרב הצטיינה במיוחד במציאת האיבר הבא בסדרה חשבונית. נעם לעומתה הצליח לפתח תוך כדי הליכה את הנוסחה לאיבר הכללי.
נחרוג מהסדר הכרונולוגי ונספר שנעם התיישב יום לאחר מכן ופתר את החלק הראשון בנושא סדרות בספר של בני גורן. גאון כבר אמרנו?
תוך כדי הליכה השתדלנו גם להסתכל על הנוף שבדרך. חצינו נחלים, עברנו גשרים ועלינו המון עליות





לבסוף הגענו לבקתה מרשימה מאד בלב היער. זו הבקתה הגדולה ביותר הקיימת בפארקים של ניו-זילנד (יכולים לישון בה 80 אנשים) . הצטערנו שלא היה לנו ציוד שינה איתנו כי הבקתה הביאה הרבה חשק לבילוי לילה באמצע היער.
תכננו לעלות לפסגת הר לתצפית על האזור. למורת רוחו של אמיר ויתרנו על טיפוס זה והתחלנו את הדרך חזרה על מנת לא להיתקע בדרך בחושך.
ירדנו וירדנו וירדנו וירדנו. באחת הירידות היו גם פסי רכבת ששימשו את חוטבי העצים בתחילת המאה הקודמת (המאה ה-20( להעביר את עצי הקאורי שכרתו על הקרוניות.



הגענו לפנות חשכה לקרוואן שלנו. בדיוק בזמן לה כין ארוחת ערב זריזה לפני החושך, להגיד אחד לשני לילה טוב וללכת לישון.
נגלה סוד קטן...
מכיוון שבקרוואן ישנם רק 4 מיטות, קנינו מיטת קומתיים מתקפלת על מנת להשלים את המיטות החסרות. נעם ומרב היו אלה שהתנדבו לישון על מיטה זו. לאחר 4 לילות קרה המקרה העצוב. נעם טיפס על המיטה באמצע הלילה ונשמעה קול קריעה נוראי, כי המיטה פשוט נקרעה. מאז איתן וחני ישנים באוטו והילדים בקרוואן. מצד אחד יש להורים קצת פרטיות. מצד שני למרות שהמושבים של האוטו נשכבים הם לא המיטה האולטימטיבית. בטח לא בגילנו המופלג. אל דאגה, נשיג לנו בקרוב מזרון על מנת לשפר את העניינים.


בבוקרו של יום חמישי בשבוע יצאנו מיער קורמנדל והצפנו לעבר פיטיאנגה (עיירת נופש בחצי האי קורמנדל).
בבוקר נסענו ל DCR (driving creek railway). זו רכבת קטנה הנוסעת במעלה הר על גשרים ודרך מנהרות.
בדרך ענת אמרה שהיא מרגישה שהיא כאילו בתוך צעצוע. בנה אותה אמן מקומי, העוסק בעיקר בכדרות.


בנקודה הגבוהה ביותר אליה מטפסת הרכבת ישנו מגדל תצפית בשם מגדל אייפול (מין משחק מילים שכזה) שממנו יש תצפית על המפרץ הנמצא לרגלי ההר אותו עלינו.



לאחר הנסיעה ברכבת התבוננו בפסלים שהוצגו בכניסה לאתר. להפתעתנו מצאנו שם צבי קטן, עם קרניים מעץ. נעם היה הראשון שהחל להתגלגל מצחוק תוך כדי שאגות של: "אני צבי".


המשכנו בדרכנו צפונה אל עבר פיטיאנגה. בדרך לא התאפקנו וירדנו עם הקרוואן לצד הכביש על מנת להיכנס לים.

לצערנו המים עדיין לא היו די חמים, וכך מצאנו אותנו שוב עומדים ליד הים ולא יכולים להיכנס אליו.
אולי התמונות האלה של הים יוכלו לתאר את הבאסה בזה שלא יכולנו להיכנס.

המשכנו בדרכנו שמחים אבל יבשים אל עבר ביתם של פיטר ורוז המשפחה מההיט שקבענו להתארח אצלה.
שם עשינו את העצירה, מהנסיעות ולקחנו אוויר להמשך הדרך.

יום רביעי 28 נובמבר

מנסים ללא הצלתה רבה לעדכן את הבלוג בזמן (או לפחות לפני שנשכח את הדברים החשובים).