צעדים ראשונים בניו זילנד

יום שלישי 06 נובמבר

כבר שבוע בניו-זילנד קצת משתעממים וקצת מתבאסים ממזג האויר שלעת עתה ברובו גשום.
עושה הרושם שבניו זילנד קצב הכתבות יהיה הרבה יותר איטי.
עזבנו את הודו, מדינת העולם השלישי בטיסה מאד מפנקת של 12 שעות מבומביי לסידני.
הטיסה היתה טיסת לילה כך שהיא חלפה לה (לצערנו) מאד מהר. מידי פעם אמרנו אחד לשני שאולי נישאר במטוס לאיזה שבוע.
נחתנו בסידני וכעבור שעה של המתנה בשדה התעופה עלינו על הטיסה לאוקלנד בניו-זילנד.
לאוקלנד הגענו ב-10 בלילה. אגב, לפני שעזבנו את הודו הספקנו להזמין לנו מקומות במוטל בניו-זילנד, ומנהלת המוטל אפילו ארגנה לנו הסעה משדה התעופה אל המלון. כך שהכל התקדם לו בeasy.
יצאנו מהמטוס מלאים באדרנלין וצעדנו לעבר מסוע התיקים. התחלנו לאסוף את התיקים מהמסוע אבל לא הצלחנו למצוא את התיק של ענת. המתנו עד שהמסוע התרוקן מכל התיקים ועדיין התיק של ענת היה חסר.
מכאן היה איזה תהליך בירוקרטי שערך איזה שעה של חיפוש אחרי התיק האבוד. בסיכומו של עניין ענת קיבלה תיק ובתוכו כלי רחצה ופיג'מה. הבטיחו לנו שהתיק יגיע אלינו למוטל בתוך 24 שעות.
הגענו למוטל אחרי נדודים של 16 שעות מאד מאד ערניים. (ולא בציניות)
התיק אכן הגיע אלינו כמובטח כעבור 23 שעות. ענת די התאכזבה כי הבטיחו לה שאם התיק יגיע לאחר 24 שעות היא תקבל פיצוי של 100 דולר ניו-זילנדי, השווה בערכו ל300 שקלים חדשים. היא התבאסה עוד יותר כי חלק מהפואים (בובות קטנות של פו הדוב בכל מיני תחפושות) שקישטו את התיק שלה היו חסרים.
עבר שבוע והגוף שלנו עדיין לא כל כך התרגל להפרשי השעות. (ההפרש מהארץ הוא של 11 שעות. בניו-זילנד השמש זורחת 11 שעות לפני ישראל). הארנק גם הוא עוד לא התרגל להפרשים במחירים. לילה אחד במוטל שלנו היה מחזיק אותנו איזה 10 לילות בהודו! מצד שני התנאים הם קצת שונים גם כן... קיבלנו כאן דירה שלמה עם שני חדרי שינה, סלון ומטבח מאובזר(כן, כן, חזרנו לבשל) והכל נקי ומצוחצח. כל בוקר מביאים לנו ערמה של מגבות לבנות ונקיות מה שמיד גורם להרגשת אי נוחות כלפי המנקה אם מישהו החליט לותר על מקלחת...
מעבר לבעיית הפרשי השעות, חני חולה קצת. היא כבר שבוע משלשלת ובימים הראשונים אף הקיאה. אמנם היא איבדה איזה 4 קילו ומאד התחתכה, אך מצד שני היא מאד חלשה ולא במיטבה. אולי גם היא סוחבת במעיים שלה איזה אמבה מהודו, ואולי הגוף שלה צמא לאורז ואוכל חריף. לא לקפוץ, שום דבר מדאיג מידי! וכמו שכבר ציינו יש לו גם יתרונות.
באוקלנד עצמה אין הרבה מה לעשות. זו עיר מערבית, משעממת ויקרה.
באחד הימים איתן לקח את הילדים (חני נשארה לנוח במוטל) למוזיאון תת מימי המתמקד בחיים באנטארקטיקה, אטרקציה ראשונה בניו-זילנד.
בכניסה למוזיאון הם פגשו זוג ישראלים שיצאו מהאתר די מאוכזבים. הם אמרו שהילדים בוודאי ייהנו.
נכנסנו בציפייה די גדולה לאטרקציה רצינית על סמך תיאורי הלונלי פלנט.

בשלב הראשון הם נכנסו לקרון הנוסע במסלול הפינגווינים. הם היו כלואים בתוך תא סגור ולכן הם ציפו שהתא יכנס לתוך המים כצוללת. בפועל, התא עבר ליד אקווריום שבתוכו שחו הפינגווינים. לאחר מכן הקרון נסע באזור עם שלג שעליו היו כ-20 פינגווינים. לאורך המסלול היו הסברים, באנגלית כמובן.
בחלק האחרון של המסלול הגענו לאזור בו היה כלב ים (עשוי פלסטיק) ולאחר מכן פתאום הגיח מהמים כריש ובפיו כלב ים (מפלסטיק כמובן). אכן די מאכזב.
בשלב הבא הם הלכו לאקווריום נוסף שבו היו חתולי מים (stingfish). למי שלא יודע לאיזו חיה הכוונה עליו רק להסתכל על המורה של נמו בסרט. באקוריום זה היתה תצוגה של האכלת ה"חתולים" עם הסברים מפורטים על דגים אלה. בהמשך הגענו למסוע עליו נעמדנו ועברנו באקווריום ענקי ומרשים ביותר בו היו כרישים, צבי ים, חתולי ים ודגים גדולים. הפעם הכל היה אמיתי, ומאד מרשים. המראה היה כמו של צוללנים. בסופו של המסלול חיכו לנו עוד מספר אקווריומים קטנים בהם היו סוסי ים, לובסטרים, חיות ים משונות ודגים מכל מיני סוגים. בסיומו של המסלול כמובן שהייתה חנות מזכרות עם כל מיני שטויות. הפעם, משפחת לירון לא קנתה דבר. עדיין נמצאים בהלם המחירים.


אנחנו כאן כבר שבוע ויש לנו שתי משימות לבצע: לקנות אוטו וקרוואן.
לא נפרט ונספר על כל החיפושים וההתלבטויות שעברנו ועל כל המכוניות (והקרוואן היחידי לעת עתה) שראינו, וכל סוחרי המכוניות שניסו נורא למכור לנו את מרכולתם. בסיכומו של עניין מצאנו אוטו. קצת יותר יקר ממה שתכננו ומצד שני הרבה יותר מפנק ממה שחשבנו.


אגב, זו מכונית טויוטה שנת 1998. אנחנו יד ראשונה בניו-זילנד מכיוון שהיא יובאה מיפן לפני 3 שבועות.
הספקנו לפתוח חשבון בנק ולארגן פלאפון. מכיוון שאנחנו יודעים שכולם צמאים לדבר איתנו, אז להלן המספר: 02102627539. כמובן שתחילה יש להקיש את הקידומת של ניו זילנד- 64.
דבר נוסף שעשינו, נרשמנו לארגון HIT (Hosting Israeli Tourists) .
ארגון זה הוקם לפני כ-7 שנים. עניינו אחד-לארח ישראלים בבתי מקומיים. המארחים ברובם הם פנסיונרים, אוהבי ישראל. אירוח זה מאפשר מפגש קרוב יותר עם המקומיים וכמובן לחסוך הרבה כסף המשולם עבור לינה. ההרשמה איננה בחינם חלילה. לאחר עיון בספר ראינו שרוב המארחים מוכנים לקבל 1-3 אנשים. נקווה שנמצא משפחות שתסכים גם לארח אותנו. יש סבירות ותקווה שבהמשך הדרך נוכל למצוא חוות שבהן נוכל להתארח.
נספר שקיבלנו את החבילה שנשלחה אלינו מהארץ. זו חבילה שהכנו לפני יציאתנו מהארץ שהכילה בעיקר ספרי לימוד לילדים. להפתעתנו כי רבה הילדים התנפלו בתאווה רבה על חוברות העבודה שהיו בחבילה והחלו לעבוד עליהם בשקיקה. מי אמר שילדים לא אוהבים ללמוד?


נעם, כזכור זה שהודיע שהוא לומד לבגרויות השנה ניצל את הזמן לזמן איכות על המחשב כשהשאר היו עסוקים בתרגילי חשבון.


לא להתבלבל הוא לא קורא שעור בהיסטוריה. כנראה שהוא מתחבר אל השובתים בארץ.


יום חמישי 08 נובמבר

יושבים ומשתעממים בבית קפה באזור תעשייה. ממתינים להרכבת וו גרירה על האוטו החייתי שלנו. (עדיין אין לו שם).
היום פרשנו בצער מהמוטל בו שהינו בעשרת ימינו הראשונים, ובהבנה שאין לנו ברירה. לא יהיו לנו יותר מגבות חדשות מידי בוקר, לא יהיה לנו סלון עם טלוויזיה, חדר שינה נפרד להורים, מטבח מאובזר, מקרר גדול ושרותי כביסה.
היום אנחנו עוברים להתארח אצל זוג תמהוניים ששייכים לארגון ההיט. התמזל מזלנו, וברשותם בית להשכרה שעובר בימים אלה שיפוץ. בטוב ליבם הם הסכימו לאפשר לנו לישון בבית זה. הבעיה היא שבבית אין מיטות, אין כלים ואין מקרר. בקיצור, בית ערום. בשלב זה התארגנו על שני שקי שינה, נותר לנו לארגן רק עוד ארבעה. לא נורא יש לנו עוד כמה שעות עד הערב.


יום שישי 09 נובמבר

כמו שאמיר אמר, גם בניו זילנד הכל מסתדר בסוף.
4 שקי שינה נוספים קנינו מאיזה זקנה מעצבנת באוקלנד. קנינו אותם במחיר מופקע של 45 דולר. הם לא כל כך שווים כשקי שינה לטיול, אבל הם שימשו וישמשו אותנו כשמיכות סבירות.
אתמול, לאחר שתפרנו את אוקלנד לאורכה ולרוחבה בבחינת קרוואנים, החלטנו על הקרוואן אשר ישמש לנו כבית שני (לאחר המכונית המהוללת שעדיין אין לה שם). אם לא יהיו שום סיבוכים מיותרים נקבל את הקרוואן מחר
על מנת לאזן את ההוצאות על הרכב, בחרנו לקנות את הקרוואן הזול ביותר שראינו. חלילה וחס לא כי הוא הכי זול אלא מכיוון שהוא הכי מתוחזק מבין כל הקרוואנים שראינו. אז למה הוא הכי זול? כי הוא הכי קטן. הילדים קוראים לו בשלב זה בית גמדים. לקרוואן יש גג קופץ-poptop.
הוא מזכיר קצת את ה- poptent (והמבין יבין).
היתרון העצום של הקרוואן הוא שהוא די קטן בזמן גרירה כאשר הגג לא מורם.
אנו תקווה שיתרון זה יקל עלינו בנהיגה.
להמחשת העניין נצרף תמונות בהמשך, לאחר שנקבל את הקרוואן.


שני סיפורים קטנים על האוטו שלנו.
לאוטו במקום שיהיה רדיו או רדיו דיסק יש את בובי. בובי הוא מערכת מולטי מדיה משוכללת. זו מערכת עם מסך מגע, שמקרינה סרטי וידאו, היא קולטת טלוויזיה, רדיו ומנגנת דיסקים ומיני דיסקים. באוטו יש גם צ'יינג'יר (changer) לדיסקים בבגז'. שכחנו לספר שהמסך מגע מתכוונן בכל מיני זוויות ועם המון תפריטי נגיעה. הכל טוב ויפה אבל... התפריטים השונים הם ביפנית כך שאין לנו מושג מה קורה שם. בובי לא קולט דיסקים, לא בצ'יינג'ר ולא במערכת המרכזית ואפילו לא בכונן הנוסף שנמצא מתחת למושב ליד הנהג. בובי שלנו לא מצליח להתביית על תחנות טלוויזיה, הוא כן מצליח להתביית על שתי תחנות רדיו בלבד (אחת מהן היא רק עם דיבורים) ולנו אין מיני דיסקים עם מוזיקה. בקיצור, בובי שלנו קצת מוגבל.

בובי

סיפור אחר הוא עניין הגלגל להחלפה. לאחר שהרכיבו לנו את הוו גרירה, שמעתה ואילך נקרא על ידי הילדים טובלרון (משחק מהמילה tole-bar). איתן התכופף להציץ בחיבור של טובלרון. להפתעתו הוא גילה שאין לאוטו גלגל להחלפה. חלילה העניין לא היה ליד המוסך, אלא במרחק שעה נסיעה ליד אחד מהקרוואנים אותו משפחת לירון בחנה באותו יום. נסענו מיד חזרה למוסך (זוכרים? מרחק שעה נסיעה) כדי שיחזירו את הגלגל למקומו. במוסך הם טענו בתוקף שלאוטו לא היה גלגל שכזה. הם גם אמרו שזה עניין מאד שכיח שסוחרי מכוניות מפרקים את הגלגל הרזרבי מהמכוניות שהם מוכרים. איתן היה משוכנע שכאשר הוא בדק את האוטו היה לו גלגל להחלפה. נשאר עוד גורם אחד בסיפור-דייאנה, הבחורה או ליתר דיוק מייבאת המכוניות שמכרה לנו את המכונית. לאחר שמשפחת לירון החליטה לקנות מדייאנה את הרכב, לאחר שהם בחנו אותו וסגרו על המחיר, דייאנה לקחה את האוטו לעשות לו טיפול 10000 לפני המכירה. הבנו שבצורה ערמומית כנראה שזה היה הרגע בו דייאנה פרקה את הגלגל להחלפה.
יומיים ניסינו ליצור קשר עם דייאנה. מספר פעמים היא לא ענתה לפלאפון ופעם אחת ענה לנו בעלה שהבטיח שהיא תתקשר אלינו חזרה בעניין. חיכינו וחיכינו ומי לא התקשר? דייאנה.
אתם יכולים לתאר לעצמכם את העצבים שהיו לנו על דייאנה והרגשת הרמייה שחשנו. ביום שישי בערב (היום) איתן שוב השאיר לה הודעה על המשיבון. הפעם דייאנה כן התקשרה אלינו חזרה ואמרה שהיא בדקה את העניין והגלגל להחלפה נמצא במוסך בו האוטו עבר טיפול 10000. מחר (שוב, אם לא יהיו סיבוכים) נצרף לאוטו גם את הגלגל להחלפה.
שבת שלום!