יום ראשון 21 אוקטובר
כמה פעמים חלמתם שתגיעו לפארק מים והתור למגלשה יהיה קצר בחצי ? אז כך קרה לנו בפארק המים באג'מר. הגענו לפארק המים ולא היתה בו נפש חיה. תדמיינו לכם שיש לכם בריכת גלים, ואתם רק חמישה אנשים שוחים בה (חני לא נכנסה). אז האמת, העניין הזה הוא קצת בעייתי. תכננו ללכת לפארק מים ולבלות בו עד הערב ומיד לאחר הפארק לעלות על אוטובוס הלילה לאודייפור. אבל כשאין תור במגלשות הזמן לא עובר. אז עולים למגלשת המים פעם, פעמיים, שלוש ואפילו חמש פעמים. בשלב הזה העניין כבר קצת נמאס. האמת שהבילוי בפארק המים לא היה נורא, אבל ההרגשה היתה בהחלט מוזרה.
לאחר נסיעת הלילה באוטובוס הגענו בארבע וחצי בבוקר לאודייפור, העיר הנחשבת לעיר הכי רומנטית ברחבי הודו. גם הפעם היתה לנו כתובת של מלון שעליו קיבלנו המלצה מאד מאד חמה מזוג ישראלים שפגשנו בג'ודפור. כשהגענו הפעם, לא זכינו לבדוק את הסחורה מכיוון ששער המלון היה נעול ואף אחד לא ענה לצלצולים. התחלנו לבדוק מלונות אחרים בסביבה עד שהתמקמנו במלון הנמצא ממש על אגם פיצ'ולה הנמצא במרכז אודייפור. החדר במלון היה מאד מאד גדול ומעוצב היטב. היה לו חלון אל האגם, ונתן גם כן איזו מין הרגשה רומנטית. וכך, כל משפחת לירון דרה בחדר אחד, מעוצב בסגנון קיטשי עם גומחות לחלונות וציורים על הקיר. עיצוב מאד אופייני לארמונות ובתי העשירים של אודייפור.
מרב בחדר במלון
איתן על המיטה
כמה פעמים חלמתם שתגיעו לפארק מים והתור למגלשה יהיה קצר בחצי ? אז כך קרה לנו בפארק המים באג'מר. הגענו לפארק המים ולא היתה בו נפש חיה. תדמיינו לכם שיש לכם בריכת גלים, ואתם רק חמישה אנשים שוחים בה (חני לא נכנסה). אז האמת, העניין הזה הוא קצת בעייתי. תכננו ללכת לפארק מים ולבלות בו עד הערב ומיד לאחר הפארק לעלות על אוטובוס הלילה לאודייפור. אבל כשאין תור במגלשות הזמן לא עובר. אז עולים למגלשת המים פעם, פעמיים, שלוש ואפילו חמש פעמים. בשלב הזה העניין כבר קצת נמאס. האמת שהבילוי בפארק המים לא היה נורא, אבל ההרגשה היתה בהחלט מוזרה.
לאחר נסיעת הלילה באוטובוס הגענו בארבע וחצי בבוקר לאודייפור, העיר הנחשבת לעיר הכי רומנטית ברחבי הודו. גם הפעם היתה לנו כתובת של מלון שעליו קיבלנו המלצה מאד מאד חמה מזוג ישראלים שפגשנו בג'ודפור. כשהגענו הפעם, לא זכינו לבדוק את הסחורה מכיוון ששער המלון היה נעול ואף אחד לא ענה לצלצולים. התחלנו לבדוק מלונות אחרים בסביבה עד שהתמקמנו במלון הנמצא ממש על אגם פיצ'ולה הנמצא במרכז אודייפור. החדר במלון היה מאד מאד גדול ומעוצב היטב. היה לו חלון אל האגם, ונתן גם כן איזו מין הרגשה רומנטית. וכך, כל משפחת לירון דרה בחדר אחד, מעוצב בסגנון קיטשי עם גומחות לחלונות וציורים על הקיר. עיצוב מאד אופייני לארמונות ובתי העשירים של אודייפור.
מרב בחדר במלון
איתן על המיטה
נחנו מספר שעות במלון, כי מסתבר שאחרי כל נסיעת לילה ולא חשוב אם זה באוטובוס או ברכבת מסיימים אותה די עייפים. לאחר המנוחה צעדנו לסיבוב הכרות עם העיר. בעקבות הניסיון שלנו בהזמנת כרטיסי רכבת מראש, החלטנו הפעם להזמין כרטיסי רכבת לנסיעה אל בומביי העיר האחרונה שלנו בהודו. ההרגשה היתה מוזרה, הרי רק הגענו לאודייפור ואנחנו כבר מארגנים לנו כרטיסים לעזיבת העיר.
לצערנו, לא ניתן להזמין כרטיסי רכבת אפילו שבוע מראש בתקופה זו של השנה. אז שוב, הזמנו לנו כרטיסי אוטובוס. נעם שגם הוא נדבק בקדחת הקניות בפושקר היה הראשון לרכוש לו בד באורך 5 מטר להכנת טורבן מסורתי
נעם עם הטורבן
ביום השני באודייפור התברר לנו שיש מחיר לעיצוב היפה. קודם כל הילדים התעוררו מוקדם בבוקר מקרני השמש שחדרו מבעד החלונות המעוצבים. שנית, השרותים הוו חלק אינטגראלי של החדר והופרדו בקיר שלא הגיעה עד התקרה. מה שגרם לריחות נפלאים בחדר. (עשו חשבון-6 אנשים אוכלים אוכל הודי...). וכמובן המבנה די ישן עובדה המחייבת רטיבות בקירות.
החלטנו לעזוב את המלון שנכנסנו אליו ולעבור אל המלון עליו קיבלנו את ההמלצות. אמנם ויתרנו על סטייל של חדר עם פיתוחים ראג'יסטאנים מפנקים. מצד שני זכינו לפינוק של שני חדרים מרווחים ונקיים מאד. המלון שאליו עברנו היה מאד חדש ועדיין בשלבי הרצה.
באותו היום יצאנו לסיור במתחם הארמונות של אודייפור. הילדים הפעם קצת יותר השתעממו כי המתחם על אף היותו המתחם הגדול ביותר בחבל ראג'יסטאן היה פחות מרשים ומעניין מהמבצר עם מתחם הארמונות בג'ודפור.
תמונה של חלק ממתחם הארמונות על רקע אגם פיצ'ולה.
בסופו של יום יצאנו לשייט על אגם פיצ'ולה,
משפחת לירון על הסירה באגם פיצ'ולה
באגם המלאכותי ישנם שני איים על האחד יש כיום מלון מרשים, ועל האחר ישנה כיום מסעדה.
המלון על האי
אלה מביניכם המזהים את המלון הם חובבי ג'ימס בונד אמיתיים. הסרט אקטופוסי צולם ברובו כאן באודייפור, והסרט כלל צילומים מרשימים של מלון זה. כדאי לספר כי באודייפור בחזית כל מסעדה המכבדת את עצמה מתנוסס שלט המודיע כי המסעדה מקרינה את הסרט אוקטופוסי. אגב, בכולן ההקרנה מתחילה בשעה 19.00. מכיוון שיש המון מסעדות על הגגות, וכמעט בכולן מוקרן אותו הסרט ולא בדיוק בדיוק באותה השעה, תמיד מהדהד ברקע איזה מוזיקה מחלק מותח של הסרט.
גם משפחת לירון לא פסחה על חובה זו וישבה בארוחת הערב על גג אחד הבתים וצפתה בסרט אקטופוסי (עם כתוביות בסינית).
נחזור לעניין השייט באגם פיצ'ולה. בדרכנו אל הסירה פגשנו משפחת קופים בסייאסטה של אחר הצהריים. (כן חנהל'ה, גם כאן יש סייאסטות לאלה שהם מביני עניין).
החלטנו לשתף את הקוראים במחזה זה.
השייט באגם כלל עצירה על האי ג'אגמאנדיר. רצינו נורא לאכול איזה ארוחה קלה על האי או לפחות לשתות איזה משקה קל. התברר לנו שלא היה לנו בארנק מספיק כסף מכיוון שהמחירים במסעדה היו מרקיעי שחקים. אפילו לקניית בקבוק מים מינרלים כספנו לא הספיק.
לפחות חני נתפסה בעין המצלמה נרגעת ונהנית מהבריזה על מרפסת המסעדה
יומנו השלישי היה יום מנוחה. יום בו לא יוצאים לטיולים או סיורים. ביום זה משחקים, קוראים, וישנים.
איתן ניצל את הזמן והלך ללמוד ציור מניאטורי, אומנות מאד פופולארית באודייפור. הקורס היה אמור להיות בן 12 שעות ופרוש על פני 3 ימים. איתן הצליח למצוא זמן לפגישה אחת בת 3 שעות והתוצאות לפניכם.
יום זה נוצל לעוד עניין שחל ביומנו הרביעי באודייפור ועל כך נספר כעת.
יומנו הרביעי באודייפור חל בתאריך ה- 19.10 . למי שלא מזהה תאריך מיוחד זה, זהו תאריך הולדתה (הלועזי) של חני. כמיטב המסורת של משפחת לירון, פתחנו לה ב ה פ ת ע ה שולחן ממתקים בבוקר.
אבל איך מארגנים כזו הפתעה? למזלנו היה יום חופש יום לפני. איתן מאד רצה לאפות לכבודה עוגת יומולדת. לצערו לא היה לו מטבח ותנור. לכן, הוא נאלץ להזמין את עוגת היומולדת.
יומנו הרביעי באודייפור חל בתאריך ה- 19.10 . למי שלא מזהה תאריך מיוחד זה, זהו תאריך הולדתה (הלועזי) של חני. כמיטב המסורת של משפחת לירון, פתחנו לה ב ה פ ת ע ה שולחן ממתקים בבוקר.
אבל איך מארגנים כזו הפתעה? למזלנו היה יום חופש יום לפני. איתן מאד רצה לאפות לכבודה עוגת יומולדת. לצערו לא היה לו מטבח ותנור. לכן, הוא נאלץ להזמין את עוגת היומולדת.
עוגת היומולדת
הילדים יצאו למסע רכישת הממתקים והמתנה
ובבוקר ניפחנו את שארית הבלונים שהבאנו להודים, פיזרנו את הממתקים ופצחנו בשירי יומולדת, על מנת לאזן את התפילות ההודיות הנשמעות כאן מבוקר עד ליילה. (כרגע אנחנו ביום האחרון של פסטיבל הנרבתנה הנמשך מזה תשעה ימים).
בשולחן היומולדת
לכבוד היומולדת איתן החליט להטעין את הפלאפון של חני מתוך מחשבה שאולי מישהוא שלח לה איזה sms (מסרון) לכבוד היומולדת. ואז התברר הסיפור העצוב. . . הפלאפון שסחבנו איתנו מהארץ אבד. הפכנו את כל התיקים 3 פעמים. חזרנו למלון שהיינו בו ביומנו הראשון באודייפור. נ ד ה פשוט לא נמצא. וכעת גם הפלאפון מצטרף לרשימת האבדות הכוללת את: מגבת הטיולים של נעם ומכשיר קשר אחד.
וכעת, במסגרת הציוד המיותר שאנו סוחבים ברשותנו מכשיר קשר אחד+מטען+סוללות, שני מטענים לפלאפון מסוג Telite וילד רטוב בשם נעם.
לאחר שביכינו את אובדן הפלאפון יצאנו להסתובב בשוק מרוחק יותר מהאזור בו נמצא המלון שלנו. האמת, שלא מצאנו שם משהוא מדהים, פרט לאותם מוצרים הנמצאים בקרבת המלון שלנו הנמצא באזור התיירותי. ההבדל היחידי היה במחיר. מחירי המוצרים היו נמוכים באיזה 50 אחוזים. (על אף שביתת מורי הארגון בארץ אנחנו ממשיכים בלימודי החשבון).
בסיורנו ברחובות השוק נדהמנו לראות שמגהצים שם בגדים במגהץ חשמלי. עד לאותו יום תמיד ראינו את ההודים מגהצים במגהץ המחומם בעזרת גחלים. שמחנו פתאום לגלות את הקדמה, דרך מגהץ חשמלי.
בערבו של יום התחברנו לתיירים עד הסוף, והלכנו לראות מופע פולקלור של ריקודים ראג'יסטנים.
האמת, זה היה מופע תיירותי להחריד, אבל בהחלט נחמד.
המופע כלל ריקוד כגון ריקוד הטווס
ריקוד הטווס
ריקוד עם כד של אש על הראש
מופע של תאטרון בובות
בסיום המופע כלל ריקוד ראג'יסטאני מאד מרשים עם כדים על הראש. הרקדנית החלה את הריקוד עם כד אחד
וסיימה אותו עם לא פחות ולא יותר מעשרה כדים על הראש.
כשיצאנו מההופעה והגענו לרחוב המרכזי של השוק מצאנו את עצמינו לפתע באמצע תהלוכה מוזרה: בראש היתה מעין כרכרה שעליה רמקולים ענקיים מהן בוקעת מוזיקה חזקה. אחריה רכוב על סוס מקושט -בחור במיטב מחלצותיו שפניו מכוסות בוילון של שרשראות פרחים. לבסוף מובלת עגלה שעליה גנרטור ענק שמספק חשמל לכל העסק. עת כל השיירה מלווים עשרות אנשים ובעיקר נשים לבושות בצעיפים הצבעוניים האופיינים כל כך לראג'יסטאן. בירור קצר הבהיר לנו שזו תהלוכה שמובילה חתן לחתונתו. חני מיד דרשה הסבר למה איתן לא הגיע כך לחתונה שלהם? מיותר לציין שהיא לא קיבלה תשובה מספקת אבל היא עדיין מחכה...
לצער הקוראים תהלוכה זו מתועדת בוידאו בלבד.
ביום שלמחרת המשכנו עם ההתחברות אל הצד התיירותי שלנו. נסענו לאיזה כפר אומנים בו מציגים את התרבות הראג'יסטאנית על כל גווניה. יש בכפר תצוגות של הבתים השונים על פי האזורים והמעמדות השונים הקיימים בכפרים של ראג'יסטאן.
דוגמא של חצר עם בתים מכפר של חבל ג'ייסלמר שבראג'יסטאן.
העובדה שהגג עשוי מקש ממחישה את העובדה שבחצר זו גרים אנשים ממעמד נמוך.
הרצפות אגב, מרוצפות בקקי יבש של הפרות. הידעתם שצואה מיובשת זו מרחיקה נמלים ויתושים?
כל מתחם שכזה כלל תצוגה של הלבוש והקישוטים האופייניים לאזור מראג'יסטאן אותו הוא תאר.
הכפר כולל גם מופעי ריקוד ושירה אופייניים של כל אחד מהאזורים של ראג'יסטאן
הילדים יצאו למסע רכישת הממתקים והמתנה
ובבוקר ניפחנו את שארית הבלונים שהבאנו להודים, פיזרנו את הממתקים ופצחנו בשירי יומולדת, על מנת לאזן את התפילות ההודיות הנשמעות כאן מבוקר עד ליילה. (כרגע אנחנו ביום האחרון של פסטיבל הנרבתנה הנמשך מזה תשעה ימים).
בשולחן היומולדת
לכבוד היומולדת איתן החליט להטעין את הפלאפון של חני מתוך מחשבה שאולי מישהוא שלח לה איזה sms (מסרון) לכבוד היומולדת. ואז התברר הסיפור העצוב. . . הפלאפון שסחבנו איתנו מהארץ אבד. הפכנו את כל התיקים 3 פעמים. חזרנו למלון שהיינו בו ביומנו הראשון באודייפור. נ ד ה פשוט לא נמצא. וכעת גם הפלאפון מצטרף לרשימת האבדות הכוללת את: מגבת הטיולים של נעם ומכשיר קשר אחד.
וכעת, במסגרת הציוד המיותר שאנו סוחבים ברשותנו מכשיר קשר אחד+מטען+סוללות, שני מטענים לפלאפון מסוג Telite וילד רטוב בשם נעם.
לאחר שביכינו את אובדן הפלאפון יצאנו להסתובב בשוק מרוחק יותר מהאזור בו נמצא המלון שלנו. האמת, שלא מצאנו שם משהוא מדהים, פרט לאותם מוצרים הנמצאים בקרבת המלון שלנו הנמצא באזור התיירותי. ההבדל היחידי היה במחיר. מחירי המוצרים היו נמוכים באיזה 50 אחוזים. (על אף שביתת מורי הארגון בארץ אנחנו ממשיכים בלימודי החשבון).
בסיורנו ברחובות השוק נדהמנו לראות שמגהצים שם בגדים במגהץ חשמלי. עד לאותו יום תמיד ראינו את ההודים מגהצים במגהץ המחומם בעזרת גחלים. שמחנו פתאום לגלות את הקדמה, דרך מגהץ חשמלי.
בערבו של יום התחברנו לתיירים עד הסוף, והלכנו לראות מופע פולקלור של ריקודים ראג'יסטנים.
האמת, זה היה מופע תיירותי להחריד, אבל בהחלט נחמד.
המופע כלל ריקוד כגון ריקוד הטווס
ריקוד הטווס
ריקוד עם כד של אש על הראש
מופע של תאטרון בובות
בסיום המופע כלל ריקוד ראג'יסטאני מאד מרשים עם כדים על הראש. הרקדנית החלה את הריקוד עם כד אחד
וסיימה אותו עם לא פחות ולא יותר מעשרה כדים על הראש.
כשיצאנו מההופעה והגענו לרחוב המרכזי של השוק מצאנו את עצמינו לפתע באמצע תהלוכה מוזרה: בראש היתה מעין כרכרה שעליה רמקולים ענקיים מהן בוקעת מוזיקה חזקה. אחריה רכוב על סוס מקושט -בחור במיטב מחלצותיו שפניו מכוסות בוילון של שרשראות פרחים. לבסוף מובלת עגלה שעליה גנרטור ענק שמספק חשמל לכל העסק. עת כל השיירה מלווים עשרות אנשים ובעיקר נשים לבושות בצעיפים הצבעוניים האופיינים כל כך לראג'יסטאן. בירור קצר הבהיר לנו שזו תהלוכה שמובילה חתן לחתונתו. חני מיד דרשה הסבר למה איתן לא הגיע כך לחתונה שלהם? מיותר לציין שהיא לא קיבלה תשובה מספקת אבל היא עדיין מחכה...
לצער הקוראים תהלוכה זו מתועדת בוידאו בלבד.
ביום שלמחרת המשכנו עם ההתחברות אל הצד התיירותי שלנו. נסענו לאיזה כפר אומנים בו מציגים את התרבות הראג'יסטאנית על כל גווניה. יש בכפר תצוגות של הבתים השונים על פי האזורים והמעמדות השונים הקיימים בכפרים של ראג'יסטאן.
דוגמא של חצר עם בתים מכפר של חבל ג'ייסלמר שבראג'יסטאן.
העובדה שהגג עשוי מקש ממחישה את העובדה שבחצר זו גרים אנשים ממעמד נמוך.
הרצפות אגב, מרוצפות בקקי יבש של הפרות. הידעתם שצואה מיובשת זו מרחיקה נמלים ויתושים?
כל מתחם שכזה כלל תצוגה של הלבוש והקישוטים האופייניים לאזור מראג'יסטאן אותו הוא תאר.
הכפר כולל גם מופעי ריקוד ושירה אופייניים של כל אחד מהאזורים של ראג'יסטאן
ריקוד אופייני של אחד האזורים
וכמובן בסטות בהן אמנים שונים מציגים את תוצרתם ומנסים כמובן למכור אותם. אל דאגה, משפחת לירון רכשה כאן בובות זכוכית של פיל (סמל המזל) וסוס (סמל הכוח)
בסיומו של אחר הצהריים נסענו להשתכשך באגם מלאכותי נוסף בשם אגם הטיגריס.
בלונלי פלנט כתוב שהתקבלו דיווחים על תנינים השורצים בחלקים מהאגם, כך שהרחצה בו אינה מומלצת (עמוד 800 עמודה שמאלית למטה).
כמובן שההודיים המקומיים שחו באגם ללא חשש. משפחת לירון לא ויתרה על המים הצוננים בשעת הצהריים החמה ונכנסה אף היא למימי האגם. אמנם הגיחות למים היו קצרות מכיוון שכל הזמן קיננה בלבנו התחושה שאוטוטו מגיע איזה תנין רעב ומשועמם לאיזה ארוחה קלה של Israeli food.
תמונה של אגם טיגריס
בערבו של יום זה לאחר ארוחת הערב משפחת לירון הלכה לצפות בריקוד בשם דדה. זה סוג של ריקוד עם המתבצע בשני מעגלים ענקיים. הבנות במעגל הפנימי עם פנים כלפי חוץ והבנים במעגל הפנימי עם פנים כלפי פנים. הריקוד מלווה בדפיקת מקלות שהרוקדים מחזיקים בידיהם. זהו ריקוד מונוטוני ומאד מאד משעמם. מצד שני בגלל המונוטוניות שבו הוא יוצר איזה מין הפנוט של הצופים והרוקדים כאחד. משפחת לירון נשארה עוד ועוד מתוך תקווה שהנה משהוא הולך לקרות או להשתנות. אך נאדה, הרוקדים המשיכו לרקוד במעגל באותו המקצב ועם אותן התנועות.
היום בעת כתיבת שורות אלו הוא יומנו השישי והאחרון באודייפור. אמיר,ענת ומרב החליטו שלא רק אבא יכול והלכו ללמוד ציור מיניאטורי. לאחר שעתיים הם חזרו עם התוצאות המרהיבות
הנמר של אמיר
הפיל של ענת
ואיך לא - הסנאי של מרב
מחר בצהריים משפחת לירון יוצאת באוטובוס אל עבר בומביי המרוחקת 15 שעות נסיעה. שם הם יעשו סידורים אחרונים, קניות אחרונות, יחפשו את החבילה שנשלחה מדלהי וכל זאת לפני פרק ב' של הטיול הפרק של ניו זילנד.
אולי כאן הזמן לספר שבימים האחרונים יש איזה תחושה מוזרה של סוף טיול. עולות שאלות על הארכת הטיול בהודו, (אמיר תמיד מבטל אותן על הסף) פתאום מתחזקת תחושת הגעגועים לארץ, ולפעמים נשאלת השאלה מהיכן יהיה לנו כח להמשיך לטייל בניו זילנד.
נמשיך לעדכן בסיפורים עלאדרך
וכמובן בסטות בהן אמנים שונים מציגים את תוצרתם ומנסים כמובן למכור אותם. אל דאגה, משפחת לירון רכשה כאן בובות זכוכית של פיל (סמל המזל) וסוס (סמל הכוח)
בסיומו של אחר הצהריים נסענו להשתכשך באגם מלאכותי נוסף בשם אגם הטיגריס.
בלונלי פלנט כתוב שהתקבלו דיווחים על תנינים השורצים בחלקים מהאגם, כך שהרחצה בו אינה מומלצת (עמוד 800 עמודה שמאלית למטה).
כמובן שההודיים המקומיים שחו באגם ללא חשש. משפחת לירון לא ויתרה על המים הצוננים בשעת הצהריים החמה ונכנסה אף היא למימי האגם. אמנם הגיחות למים היו קצרות מכיוון שכל הזמן קיננה בלבנו התחושה שאוטוטו מגיע איזה תנין רעב ומשועמם לאיזה ארוחה קלה של Israeli food.
תמונה של אגם טיגריס
בערבו של יום זה לאחר ארוחת הערב משפחת לירון הלכה לצפות בריקוד בשם דדה. זה סוג של ריקוד עם המתבצע בשני מעגלים ענקיים. הבנות במעגל הפנימי עם פנים כלפי חוץ והבנים במעגל הפנימי עם פנים כלפי פנים. הריקוד מלווה בדפיקת מקלות שהרוקדים מחזיקים בידיהם. זהו ריקוד מונוטוני ומאד מאד משעמם. מצד שני בגלל המונוטוניות שבו הוא יוצר איזה מין הפנוט של הצופים והרוקדים כאחד. משפחת לירון נשארה עוד ועוד מתוך תקווה שהנה משהוא הולך לקרות או להשתנות. אך נאדה, הרוקדים המשיכו לרקוד במעגל באותו המקצב ועם אותן התנועות.
היום בעת כתיבת שורות אלו הוא יומנו השישי והאחרון באודייפור. אמיר,ענת ומרב החליטו שלא רק אבא יכול והלכו ללמוד ציור מיניאטורי. לאחר שעתיים הם חזרו עם התוצאות המרהיבות
הנמר של אמיר
הפיל של ענת
ואיך לא - הסנאי של מרב
מחר בצהריים משפחת לירון יוצאת באוטובוס אל עבר בומביי המרוחקת 15 שעות נסיעה. שם הם יעשו סידורים אחרונים, קניות אחרונות, יחפשו את החבילה שנשלחה מדלהי וכל זאת לפני פרק ב' של הטיול הפרק של ניו זילנד.
אולי כאן הזמן לספר שבימים האחרונים יש איזה תחושה מוזרה של סוף טיול. עולות שאלות על הארכת הטיול בהודו, (אמיר תמיד מבטל אותן על הסף) פתאום מתחזקת תחושת הגעגועים לארץ, ולפעמים נשאלת השאלה מהיכן יהיה לנו כח להמשיך לטייל בניו זילנד.
נמשיך לעדכן בסיפורים עלאדרך
