ה 22 לחודש, יום שבת, יום הכיפורים ברישיקש
.באחת התחנות עלה על הקרון איזה כרטיסן הודי והחל ויכוח סוער בינו לבין מספר מהנוסעים המקומיים
לא כל כך הבנו על מה המהומה. לקראת סוף הנסיעה הבנו שהכרטיסן דרש מהנוסעים תוספת מחיר כי הקרון שלנו היה של מקומות שמורים. אלינו אף אחד לא פנה והרווחנו נסיעה מרווחת ונעימה. על מנת לסבר את האוזן, אנחנו שילמנו על נסיעה של ארבע שעות ברכבת 57 רופי משהוא כמו שישה שקלים עבור כל המשפחה. ההודים בקרון שלנו שילמו עבור אותה נסיעה 160
בדרך עצרנו לחניית לילה בעיר בשם נהאן על מנת לחלק את הנסיעה משימלה לרישיקש. הדבר היחידי שזכור לנו מאותה עצירה זה המפגש הראשון עם החום והלחות של הודו (עדיין לא החום של דלהי לפי הסיפורים) שכמובן עורר תגובה מאד
.היתרון שאין ריבים על מי אחרון במקלחת אלא על מי ראשון
כשהגענו לרישיקש מצאנו לנו מקום לינה באשראם (מרכז ללימודי יוגה ומדיטציה) בלקסמן ג'ולה ממש ממש על גדות הגנגס. באשראם יש גם חדרים להשכרה. החדר הוא חדר כפול כולל מטבח אשר שימש וישמש אותנו בעיקר לארוחות הבוקר. לא עבר זמן רב והילדים מצאו את עצמם משתכשכים במימי הגנגס הקרירים. לכל המודאגים נציין שבאזור הזה הגנגס עדיין נקי. כאן
הילדים בגנגס
עד היום הקפדנו להתחמק מקורסי המדיטציה ויוגה למיניהם. ביום שישי ערב יום כיפור השכימו קום איתן חני ומרב והצטרפו לשעור יוגה למתחילים. הם הרגישו שהבשיל הרגע המתאים. הבעיה היא שהגוף של איתן וחני לא שמע על ההבשלה הזאת. הם מצאו את עצמם בשבע בבוקר מנסים לפתל את הגוף לתנוחות בלתי אפשריות, כולל גשרים (בגוף) לפחות לאחר 30 שנה של חוסר פעילות גופנית מוחלטת. מרב על אף העובדה שלא הבינה את האנגלית הצליחה יותר מההורים בזכות זאת שיכלה לחקות
.את התנועות של יתר משתתפי הקורס. חלילה לא בחיקוי תנועות של ההורים
?אז הגיע יום הכיפורים. וכמובן עולה השאלה, מה עושים? צמים או לא? אולי הולכים לבית חבד
איתן (הנחשב הדתי במשפחה) התכוון "לדלג" על יום הכיפורים בהודו. לעומת זאת הילדים החליטו שהם לא מוותרים על הצום. אז איתן יישר קו עם הילדים ואמר אם כך אז גם הולכים לבית חב"ד לשמוע את תפילת כל נדרי. (בית חב"ד נמצא במרחק של חצי שעה במעלה הר מעברו השני של הגנגס). וכך בערב החג צעדנו בצהריים בשיא החום לכוון בית חב"ד, אכלנו במסעדה ליד ארוחה מפסקת ונשארנו לתפילת כל נדרי וערבית של שבת. ענת הקפידה לאכול ארוחה מפסקת בבית חב"ד (למרות שהיא הילדה היחידה שלא צמה) כי רק שם היו כנפיים של עוף. (רישיקש בגלל דתיותה היא עיירה צמחונית. אפילו ביצים כמעט בלתי
שעה וחצי לפני סיום הצום איתן, נעם, אמיר וגם מרב עומדים במשימה. מעדכנים את הבלוג בחדר שעל גדות הגנגס כאשר מהמחשב בוקעת מוזיקה חסידית (לקט של איתן מתקופת פולין) ומהחלון של החדר מהדהדים כבר קולות השירה המקדימים את
הגנגס ממרפסת החדר
?מה יש לנו להגיד לאחר חודש וחצי בהודו. האם זה היה צעד נבון או לא
?האם זה הגיוני ושקול לקחת את הילדים להודו
"איתן: "ללא ספק כן
"חני: "כן
"נעם: "אני שונא את השאלות האלה, ולמה צריך לעדכן את הבלוג ביום כיפור
(אמיר: "בחורף כן בקייץ פחות" (עכשיו קייץ
.ענת: "השמש הזורחת הציפורים המציצות והירח הזורח. הנוף יפה וההשכמה כל בוקר ליוגה
...בקיצור ... כייף חים! חח
"מרב: "כדאי אם פחות חם
.כפי שניתן לקרוא, חשבון הנפש היה עמוק ואמיתי. אגב, הוא נערך בשעות די חמות
.יום ראשון יצאנו לטיול קצר למפל במרחק של 5 ק"מ מהאשראם שלנו. ההליכה היתה בהחלט שווה
המפל הוא לא ענק במיוחד אך העמידה מתחתיו או לפחות בקרבתו בשעות הצהריים החמות בהחלט עושה את עבודת הקירור
.הנדרשת
מתחת למפל
הבעייה היתה הדרך חזרה. איך עושים את זה, כאשר לאף אחד אין כח, כולם כבר די רעבים ולענת יש שפשפת ברגל מהסנדל הרטוב? התחלנו לעצור טרמפים. שישה לירונים היינו ושערנו שאף אחד לא יעצור לחבורה כה גדולה. ראשון עצר רוכב אופנוע שבאדיבותו הרבה לקח איתו את שתי הבנות (כזכור הן כבר מתורגלות בעניין ממנאלי) ארבעה לירונים נשארו. לאחר מכן עצר האוטו השכיח בהודו שגודלו הוא של סוזוקי סוויפט. במושב האחורי ישבו רק שלושה הודים. הם עצרו באדיבותם ולקחו איתם את נעם ואמיר. שישה לירונים היינו שתיים עלו על אופנוע ושניים עלו על מכונית, שני לירונים נותרו. לאחר מספר דקות עצר
.בדרך ההודי ברר עם חני אם היא מחבבת אותו וחברה שלו. חני באלגנטיות מרובה הסבירה לו שהיא ממהרת אל הילדים שלה
שישה לירונים היינו שתיים עלו על אופנוע שניים עלו על מכונית ואחת עלתה על אופנוע, נשאר איתן לבדו. לאחר כדקת הליכה עצר לו ג'יפ וצרף אותו לנסיעה איתו. שאף אחד לא יחשוב חלילה שהג'יפ היה ריק. היו בו (יחד עם איתן) רק 15 נוסעים בתוספת שקי קמח ותיקים של הנוסעים. ארבעה על הספסל הראשון, ארבעה על הספסל השני, שישה על שני הספסלים
.שורה תחתונה, תוך כחצי שעה היינו כולנו חזרה בחדרנו באשראם מוכנים לטקס הפוג'ה היומי
כדאי אולי לציין שאנחנו מקפידים כל ערב להצטרף לטקס הפוג'ה ולכן אנחנו ממש מרגישים חלק מקהילת המקומיים. כמובן שאנחנו מקבלים את הכבוד מידי ערב לסובב את הנרות מעל נהר הגנגס, לשלוח סלסלה עם נר ולפזר פרחים על הנהר ולבסוף לקנח בממתקים הודיים (שאגב גם שמשו כמאכל ראשון בסיום צום יום כיפור). הכל בתמונות שלב אחרי שלב
הכנת השולחן עם הציוד
הסלסלות שיישלחו על פני הגנגס
סיבוב הנרות מעל הגנגס 
אמיר מסובב את הנר
איתן מסובב את הנר
הילדים שולחים את הסלסלות
שולחים את הפרחים
יום שני היה היום הגדול. ביום זה הודו ניצחה באליפות 20-20 של קריקט העולמית. מי שלא מכיר את משחק הקריקט יש לו מזל. זה משחק משעמם במיוחד די דבילי ומזכיר קצת בייסבול. אבל המרחק בין הקריקט לבייסבול הוא עצום ברמת העניין ואורך המשחק. קריקט הוא משחק שיכול להתפרש על פני 5 ימים למרות שאף אחד לא מכיר את כל החוקים שלו. באותו ערב ההודים התקבצו ברחובות מול הטלביזיות הקטנות שבחנויות המקומיות, ולאחר כל נקדה של ההודים נשמעו קולות צהלה שהקפיצו כל אדם שפוי ממקומו. לאחר הניצחון הגדול של הודו ההודים החלו לשלוח עשרות נפצים וזיקוקים לשמיים. נעם הצלם שלנו ניסה לצלם ארוע זה. לפניכם התוצר הטוב ביותר
זיקוקים לאחר הניצחון
באותו יום חני ואיתן נסעו למרכז העיר רישיקש לבית חולים שמתמחה בטיפולי שיניים. בזמן השיטוטים באינטרנט לפני היציאה מהארץ להודו חני קראה סיפור מדהים על ישראלי שהיה צריך לעבור טיפול שיניים מאד רציני. בארץ הוא קיבל הצעת מחיר של כ 100,000 ₪. בהודו הוא קיבל עבור אותו טיפול הצעת מחיר של 40000 רופי שהם כ 4000 ₪. אז הם נסעו לשם על מנת לבדוק את העניין מקרוב מתוך מחשבה לחזור לארץ חדשים ויפים יותר. הם טורטרו שם מספר שעות בין הקומות השונים של בית חולים זה, קיבלו הצעות מחיר עבור כל מיני טיפולים. המחירים אכן היו זולים משמעותית מהמחירים בארץ. הבעייה היתה שהם כללו רק את המינימום הנדרש ואמורים לקחת זמן רב. שורה תחתונה הם חזרו לאשראם, עם 500 רופי פחות, ללא
