.אנחנו כבר בדלהי, בירת הודו
.אך תחילה, השלמות מרישיקש
ביום שלישי צעדנו מאזור הלקסמן ג'ולה (ג'ולה זה גשר בהודית) אל הראם ג'ולה, הגשר השני שחוצה את הגנגס באזור רישיקש. אגב, באזור רישיקש אין אפשרות לכלי רכב לעבור מגדה אחת לשנייה. אם רכב צריך לחצות את נהר הגנגס, עליו
ביום שהגענו לראם ג'ולה היה לשמחתנו (או לצערנו) יום מיוחד. זה היה היום העשירי והאחרון של החגיגות לאל הגינש (האל ההודי עם ראש של פיל). באותו יום זורקים את הגינש אל הגנגס. שאף אחד לא ינסה להבין את האמונות התפלות והטקסים של
בקיצור, נקלענו לתוך שיא ההילולה לאל הגינש. היו שם רק עשרות הודים צוהלים רוקדים ומשתוללים תוך כדי פיזור אבקה
חגיגות לגינש
בובת הגינש
היה גם איזה ילד מחופש שעינטז לפני בובת הגינש והלהיב מאד את כל האנשים בסביבה ואולי אף את בובת האל גינש. כשאיתן
.ניסה לצלם את הילד מקרוב הוא גם חטף את האבקה בגדול על הבגדים ועל המצלמה. לפחות הוא הספיק לצלם את הילד
הילד הרוקד
.החלטנו לברוח מאזור החגיגות לאכול פת לחם ולחכות לטקס הגדול של הטלת הגינש לגנגס
כעת יש לנו בגדים מכותמים בצבעים ורוד ירוק. לו הצבעים היו לפחות ירוק צהוב יכולנו לחשוב שאנחנו באיזה טקס של שבט
.אלון, או לשמור את הבגדים להילולה של השבט
אמיר צבוע
משפחת לירון על הראם ג'ולה לאחר המנוסה
.לצערנו את הטקס המשמעותי של זריקת הגינש למים לא ראינו כי החל לרדת מבול איום
.כמזכרת נותרו לנו הבגדים המכותמים
גם לאחר שתי כביסות במכבסות ההודיות הכתמים עדיין לא ירדו. אולי כביסה ידנית של הודית באיזה כפר נידח היתה מצליחה
.(להוציא את הכתמים (ראו סוגיית הכביסה בהודו
לאחר שניסינו ללא הצלחה לארגן לנו טרק באזור רישיקש, החלטנו למורת רוחם של הילדים לעזוב את רישיקש ולהתקדם עוד קצת דרומה לניו דלהי. חלילה לא ויתרנו על הטרק בגלל עצלנות. פשוט התברר לנו שעל מנת לצאת לטרק באזור של רישיקש
ועכשיו נותרה רק השאלה מה יהיה עם מכונת הגילוח החשמלית שאיתן קנה לכבוד הטיול בדיוטי פרי בנתב"ג מכיוון שמתקבל
.הרושם שמאותו יום איתן ימשיך להתגלח רק אצל הספרים ההודים
.בצהריים איתן חני והבנות עלו לשני המקדשים הגדולים שנמצאים בלקסמן ג'ולה
בדרך למקדש המצלמה תפסה תמונה שהיא די אופיינית לרחובות בהודו. לנו זו כבר תמונה די שגרתית אבל סביר להניח
.שהקוראים בארץ הקודש ייהנו ממנה קצת יותר
.למי שלא מבחין בפרטים, אז שתי הפרות ששוכבות באמצע הדרך אוכלות להנאתן פופקורן
כל אחד מהמקדשים אליו הלכו ההורים ושתי הבנות בנוי מאיזה עשר קומות כשבכל קומה יש איזה 20 חדרונים עם איזה בובת חרסינה שההודים משתחווים אליה באדיקות מרובה. (אלה הזמנים בהם ההערכה אל ההודים יורדת פלאים). הבנות נהנו מהטיפוס מכיוון שליד כל חדרון כזה ישנם 3 פעמונים שהבנות צלצו בהם בעוז. אגב נסו לתאר לכם את הרעש המהדהד סביב
הגנגס במבט על
הבנות על רקע אחד משני המקדשים
ולפני שעוזבים את רישיקש תמונה של שקיעה ממרפסת החדר שלנו
רצינו לנסוע ברכבת לניו-דלהי. לאחר שהתברר לנו שאין מקומות ברכבת החלטנו להתפנק לנו בנסיעה במונית כולל עצירת ביניים בהארידוואר. וכך ביום חמישי יצאנו לדרך. הארידוואר זו עיר קדושה נוספת על גדות הגנגס, שמתקיים בו טקס פוג'ה
...מרהיב ביופיו. אז
הצטיידנו בסלסלת פרחים לשלח על הגנגס
(Dunkin Donuts קנינו חתיכת ניילון (נעם התעקש שזה יהיה של
והתיישבנו על גדות הגנגס יחד עם כל עם הודו בהתחלה העסק היה די מרווח
הלירונים על הניילון
תוך דקות ספורות הקיפו אותנו מאות הודים. כולם התיישבו על הרצפה מי על ניילון שרכש מי על הרצפה ומי על הניילון של
באזור היו סדרנים שהקפידו לצופף ולהושיב את הקהל. הם החלו לתרגל את הקהל בהרמות ידיים תוך כדי שאגות של איזה מילים ולפתע הרגשנו כאילו אנחנו נמ צאים במגרש בלומפילד באיזה משחק כדורגל בו הפועל תל אביב מביסה את מכבי חיפה. לאחר שכל ההודים צעקו תוך כדי הרמת הידיים הם החלו לאסוף תרומות מכל היושבים. שוב, העסק היה מובן לנו כמו חוקי
הלהבת הקהל
.לאחר סיום מלאכת גביית הכספים סוף סוף החל טקס הפוג'ה עצמו
בעיקרו הטקס דומה לטקס בו השתתפנו באשראם שלנו. אבל, הוא היה בהחלט הרבה יותר המוני והרבה יותר מרשים
טקס הפוג'ה
הבנות עם הסלסלות
.בסיומו של הטקס עלינו על המונית ונסענו ליעד שלנו, העיר דלהי
דלהי
.היו לנו חששות רבים לגבי הכניסה לדלהי. קיבלנו אזהרות רבות לגבי הלכלוך החום והקבצנים ברחובות
?שאלו אותנו בשביל מה להראות לילדים מחזות שכאלה. ומאד חששנו איך מרב תסתדר עם החום הבלתי נסבל של דלהי
ובכן דלהי הפתיעה אותנו. החום ממש לא בלתי נסבל. לכלוך? יש לכלוך אבל רק באיזורים מסוימים של העיר, ומצד שני ישנם
(Connaught Place) ביום הראשון שלנו בעיר נסענו לאיזור הנקרא קונאט פלייס
המטרו בתחנה
הקרונית מבפנים
קונאט פלייס בהחלט מזכירה את ככר המדינה בתל אביב בהבדל קטן- כאן כל השטח המרכזי של הכיכר מגונן ומטופח! גם
לדרישת מרב לא ויתרנו על ארוחה במקדונלדס, מה שהתברר כטעות (ההודים לא אוכלים פרות בגלל קדושתם כך
משם התקדמנו לעבר שער הודו. פתאום, ממש לפני שהגענו ראינו איזה גן שעשועים בזווית העין. שוב לא יכולנו לאכזב את
גן השעשועים הדהים אותנו. הוא היה מטופח ונקי, עצום ומלא במתקנים רבים. אמנם לא כולם היו שלמים אבל כפי שניתן לראות
.לאחר כשעה קלה בה בילינו במתקני גן השעשועים נעמדנו ליד מזרקות הפועלות לקצב מוזיקה הודית
פתאום הרגשנו טיפות על ידינו. בתחילה חשבנו שאלה טיפות מהמזרקה אבל טעינו. פשוט החל לרדת גשם קל. הלכנו ונעמדנו מתחת לאיזה עץ על מנת להסתתר מהגשם. הגשם החל להתחזק והפך למבול אימתני. ותוך מספר דקות של עמידה מתחת לעץ נהיינו ספוגים במים. רצנו לאיזה מחסה רציני יותר ונתקענו שם איזה שעתיים עד שהגשם פסק. בסיכומו של עניין, לשער הודו
.וכך, בסופו של יומנו הראשון בדלהי, הגענו למלון בערב, עייפים, רטובים, ומרוצים
